בישראל ציינו שנה לתחילת 'גל הטרור' שגבה את חייהם של יותר מארבעים יהודים הי"ד. 'טרור היחידים', שבו מחבלים פועלים בספונטניות ללא תשתית מאורגנת, העמיד במבוכה את כוחות הביטחון. אנשים חששו לצאת מבתיהם, וברחוב הביטו לכל עבר בחשש שמחבל לא יתקוף אותם פתאום. מה עלינו לעשות כדי להתמודד במצב כזה?
הרבי לימד אותנו ש"צריך לחיות עם הזמן", דהיינו עם פרשת השבוע. בפרשת בראשית אנו קוראים על בריאת האדם הראשון. אומרת התורה: "ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו". אחת מההוראות שנלמדות מזה הוא שהאדם נברא "בצלם אלקים", שעליו להידמות ליוצרו. וכמו שכותב הרמב"ם: "והלכת בדרכיו – מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון. מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום... וחייב אדם להנהיג עצמו בהם ולהדמות אליו כפי כוחו" (הלכות דעות א, ו). ממילא, כשאנו מתחילים את ספר בראשית, הדבר הראשון שאנו למדים מהקב"ה זה לברוא עולמות, בבחינת "מה הוא אף אתה". ואם הקב"ה ברא עולם, גם עלינו מוטלת החובה והאחריות לברוא עולמות. כלומר, למרות כל הבעיות וכל הקשיים עלינו ללכת בדרכיו, לבנות עולמות ולהמשיך בעשייה. איך הקב"ה ברא את העולם? בדיבור: "ויאמר אלקים יהיה אור"; "הוא אמר ויהי". את המתנה הזאת, את כוח הדיבור, הקב"ה העניק לבני האדם בלבד. חיות אינן מסוגלות לדבר, ולדבר פירושו לחשוב. הקב"ה נתן לנו את האפשרות לחשוב ולדמיין עולם טוב יותר. אחת המעלות שמייחדות את האדם לגבי כל שאר הנבראים היא שיתר הנבראים – העולם שולט בהם. הם מנסים לשרוד בעולם אבל אינם יכולים לשנות אותו. ואילו לבני האדם נתן הקב"ה את הכוח לשלוט בעולם ולשנות אותו. חיות אינן מסוגלות לרפא מחלות. בני האדם הם אלו שיכולים וצריכים לרצות לשנות את העולם ולעשות אותו טוב יותר. לברוא – פירושו ליצור דבר חדש. המצאה חדשה. מיזם חדש.
אבל נשאלת השאלה, איך מגיעים לזה?
מסופר על אדם צעיר שהגיע לסטיב ג'ובס, מייסד חברת אפל, ושאל אותו כיצד הוא מסוגל להפוך לממציאן. לאדם שרעיונותיו מסוגלים לשנות את העולם. סטיב ג'ובס השיב לו ֵשילך לעבוד כמלצר במסעדה, וכשיום אחד תעלה ברעיונו איזו המצאה חדשה, והוא יהיה נלהב מאוד ודלוק עליה, אז יחזור אליו. כלומר, לכל לראש אדם צריך שיהיה לו החזון לחלום על עולם טוב ומושלם יותר.
זה השלב הראשון. אבל זה עדיין לא מספיק.
פעם פגשתי אדם שהוא יועץ אסטרטגי במקצועו. אנשים באים אליו עם רעיונות ומיזמים חדשים, ותפקידו לנתח את הרעיון ולבדוק אם הוא מעשי ואם יש לו צ'אנס להצליח. הוא סיפר לי שאחד הרעיונות שהוא שומע שוב ושוב מאנשים, הוא "להקים עיתון". הם רוצים להשמיע את קולם כדי שכולם יידעו מה דעתם על הבעיות של העולם. לא יאומן; בימינו, כשהעיתונים הגדולים בעולם לא מצליחים להחזיק מעמד, אנשים באים עם רעיונות כאלו!...
בנוסף לכך, הוא אומר, רואים שאפילו חברות גדולות שיש להן את הכלים לבדוק את השוק, אם המוצר יצליח או לא, ויש בידן האמצעים לשווק אותו, עדיין נכשלות בהשקת מוצרים שבסופו של דבר מתברר שלא היה להם סיכוי להצליח מלכתחילה. הוא מסביר את התופעה באמצעות "סינדרום התינוק החמוד". כל אימא בטוחה שהתינוק שלה הוא החמוד והמוצלח ביותר, והיא מצלמת אותו מכל זווית אפשרית ומפיצה את התמונות בכל האפשרויות העומדות לרשותה... ואכן, כל מי שמקבל את התמונות, אף-על-פי שהוא לא בהכרח משוכנע שזה הילד החמוד ביותר, בוודאי יגיד לאימא שבנה הוא הילד החמוד ביותר שראה אי-פעם. כך קורה לעיתים שהבעלים של חברות גדולות "נדלקים" על מוצר כלשהו שלדעתם הוא המוצלח ביותר, וכל אלו שעובדים תחתם נמנעים, מחוסר נעימות, לומר את דעתם האמיתית. הבעלים עשוי להשקיע מיליוני דולרים, עד שבסופו של דבר המוצר מתרסק אל מול קרקע המציאות.
על הקב"ה נאמר: "ברוך אומר ועושה". הוא אמר "יהי אור", ומיד "ויהי אור". אצל בני אדם בשר ודם, הדרך בין "אומר" ל"עושה" ארוכה ומייגעת. דבר אחד זה 'להמציא' רעיון, אולם לממש אותו, להוריד את החלום למציאות, זה כבר סיפור אחר לגמרי. כדי להצליח בשלב השני, להוריד את הרעיון למעשה בפועל, האדם צריך רצון ברזל וכלים מתאימים. קל מאוד לנסות, להיכשל, ולהגיע למסקנה שבלתי אפשרי לשנות את העולם. אם בשלב הראשון נדרש חוש דמיון מפותח, הרי שבשלב השני זקוקים לכוח רצון אדיר, לא להתייאש, ולעבור את כל המכשולים עד שמורידים את הרעיון לפועל ממש. מה שיותר חשוב מהכול, זה מה שהקב"ה עשה אחרי שהוא ברא דבר מסוים. התורה מספרת לנו: "וירא אלוקים כי טוב". לכאורה, הדבר אינו מובן. וכי לפני שברא לא היה טוב? הרי הקב"ה הוא תכלית השלימות! מה פירוש המילים "וירא אלוקים כי טוב"? אולי יש לומר שהקב"ה ביקש ללמד אותנו
(על- דרך דברי רש"י: "לא נמנע הכתוב מללמד... שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן (בראשית א, כ"ו)). כאשר אנו רואים אדם שמייצר משהו, צריך לתת לו מחמאה, לומר לו כמו שהקב"ה אמר – "והנה טוב מאוד". בשביל בני אדם, המחמאות על יצירותיהם הן כמו השמש עבור הצמח שגדל בגינה. ככל שיקבל יותר שמש, כך יגדל ויתפתח טוב יותר. עידוד יצירה של אדם שני באמצעות נתינת מחמאה שהיצירה טובה, זה עצמו מעשה של יצירה! רבותיי, להיות 'ממציאן', לא כל אחד יודע. רק יחידים בדור ממציאים פטנט או תרופה, ואפילו אלו שהם כן בעלי חלומות ויש להם רעיונות טובים, רק אחוז קטן מאוד מהם מסוגל להוריד את הרעיון לפסים מעשיים ובאמת לייצר משהו בפועל ממש. אבל לתת מחמאה זה כל אחד יכול...