הדרשה החסידית לשמחת תורה ולשבת בראשית, נכתב על ידי הרב חיים הבר. מבוסס על לקוטי תורה שמיני עצרת ד"ה ביום השמיני עצרת
פתיחה: עבר או נוסף?
אתם בטח מרגישים כמוני את התחושה הזו – וואו, איך חודש החגים עבר בצ'יק צ'ק? רק אתמול התחלנו סליחות, תקיעת שופר, עשרת ימי תשובה, יום כיפור, סוכות ו...הופ כבר שמחת תורה.
מעשה באדם שהגיע אל הרבי מליובאוויטש בסוף חודש החגים ואמר: כל כך מהר עבר חודש החגים.
הרבי תיקן מילה אחת, שעשתה שינוי של 180 מעלות: לא עבר חודש החגים, אלא נוסף חודש החגים.
עגלת הקניות של חודש תשרי
מסתבר שיש שתי דרכים לחוות את חודש החגים:
אפשר "לעבור" את חודש החגים. כמו שעוברים ליד חלון ראווה, מתרשמים מהמראות וממשיכים הלאה. לא נשאר איתך כלום אחר כך.
ויש אפשרות שבה "נוסף" חודש החגים. כאילו חודש החגים הוא סופרמרקט, ואנחנו עוברים בו עם עגלה וממלאים מוצרים. אז בסוף החודש נוספו לנו הרבה מוצרים איתנו.
מה אנחנו מכניסים לעגלת הקניות של חודש תשרי?
בחצי הראשון של החודש אנו מכניסים לעגלה רגש של יראת כבוד מפני הקב"ה. ראש השנה ויום כיפור נקראים "ימים נוראים", שכן בהם אנו פוגשים את מידת הדין של הקב"ה, את היותו מלך עלינו. בימים הנוראים הקב"ה מזכיר לנו שהוא לא 'חבר' שלנו, ואנו צריכים להתייחס אליו בחרדת קודש.
בחצי השני של החודש אנו מכניסים לעגלה רגש הפוך – רגש של קירבה אל הקב"ה. חג סוכות נקרא "זמן שמחתנו", ובסוכות אנו לומדים להתקרב אל הקב"ה ולהרגיש רגש של שמחה מקירבת ה'.
הדבר רמוז בפסוק "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". בימים נוראים הקב"ה מגלה כלפינו כביכול את 'יד שמאל', דהיינו את מידת הדין, המעוררת רגש של יראה; ואילו בחג סוכות הוא מגלה את 'יד ימין', דהיינו מידת החסד, ומחבק אותנו בסוכה, ומעורר בנו רגש של אהבה ושמחה.
אחרי שמילאנו את עגלת חודש תשרי, אנו מגיעים לקופה. אדם יכול למלא עגלה עמוסה במוצרים, אבל כשהוא מגיע לקופה – כאן ייקבע האם המוצרים יישארו איתו, או שהם יחזרו למדפים. גם בחודש תשרי, אדם יכול למלא את עצמו במצבור של חוויות, אבל אם הוא לא יעבור בקופה וישלם – כל החוויות הללו יחזרו למדפים. במקום ש"יתווסף" חודש תשרי, "יעבור" חודש תשרי.
מהי הקופה של חודש תשרי?
ה'קופה' זהו חג שמחת תורה (ועל דרך זה שבת בראשית). אחרי שהקב"ה נתן לנו חיבוק בסוכות, "וימינו תחבקני", בחג שמחת תורה אנו זוכים לקירבה הרבה יותר גדולה – הקב"ה נותן לנו את "כתר תורה". כאשר מלך שם את כתרו על מישהו אחר, אין קירבה גדולה יותר מזו. וכך הקב"ה זיכה אותנו בתורה הקדושה, שהיא כתרו של הקב"ה, וזו הקירבה הכי גדולה.
אלא שבקופה צריכים לשלם, ואם לא, הכול חוזר למדפים. כשהקב"ה שם עלינו את כתר התורה, יש בזה קירבה עצומה, אבל גם התחייבות עצומה. הכתר של הקב"ה מחייב אותנו. כאשר "שמך הגדול והקדוש עלינו קראת", זה מחייב. כאן אנו צריכים לשלם.
אוקיי, אז אנחנו מוכנים לשלם בקופה. השאלה היא, מה התשלום?
סיפור: התקף לב בהקפות תשל"ח
אני רוצה לספר לכם על אירוע קשה ודרמטי שקרה היום לפני כמה עשרות שנים. בשמחת תורה של שנת תשל"ח (1977), התאספו אלפי יהודים מכל העולם לבית מדרשו של הרבי, 770, כדי לזכות לראות את שמחתו המופלאה של הרבי. הכול התהפך ברגע אחד – באמצע ההקפות, מול כל הציבור, עבר הרבי התקף לב קשה. רופאים שהובהלו קבעו שהוא נמצא בסכנת חיים.
במוצאי שמחת תורה, ביקש הרבי מהרופאים אישור מיוחד לשאת דברים דרך הטלפון בפני הציבור. הרבי ישב בחדרו, עם מוניטור ומכשור רפואי, ודיבר דרך מעין טלפון אל החסידים שהאזינו בדממה באולם בית הכנסת. כששומעים את ההקלטה, שומעים שקולו של הרבי חלש ומרגישים שהוא עבר אירוע רפואי. הרבי דיבר בקצרה יחסית, ובכה כמה פעמים בין הדברים.
הרופאים היו דרוכים עם המוניטור למקרה שיהיו בעיות בלב, כדי לעצור מיד את השיחה ולתת תרופה מתאימה. הם ביקשו מהראש שהשיחה תהיה קצרה.
ועל מה הרבי בחר לדבר באותם רגעים?
בין היתר, הרבי דיבר על חשיבות השיעורים הקבועים של חומש, תהילים ותניא.
מורי ורבותי! הגענו עכשיו לקופה. זהו, נגמרו הדיבורים. חודש תשרי עומד להסתיים. האם "עבר" חודש החגים או "נוסף" חודש החגים – זה תלוי רק בנו. האם נהיה מוכנים לשלם בקופה או לא.
והתשלום הוא – קביעות עיתים לתורה. כשאדם עולה לעולם האמת, אומרת הגמרא ששואלים אותו האם "קבעת עיתים לתורה"? לא שואלים אם הוא למד תורה, שכן זה דבר פשוט, ובודאי למד תורה. השאלה היא, האם הוא קבע עיתים לתורה? האם למד פעם כן, פעם לא ופעם למה לא, או שעשה קביעות חזקה ובלתי מתפשרת בלימוד התורה.
והקביעות הראשונה שכולנו צריכים לקחת על עצמנו – אלו השיעורים הקבועים של חומש, תהילים, תניא ורמב"ם יומי:
· חומש – לימוד החומש היומי עם רש"י, מחולק לפי ימי השבוע
· תהילים – קריאת פרקי התהילים היומיים, כפי שהם מחולקים לימי החודש
· תניא – לימוד קטע התניא היומי, מחולק לפי ימי השנה
· רמב"ם – לימוד הרמב"ם היומי באחד המסלולים – ספר המצוות, פרק אחד ליום או שלושה פרקים ליום – על מנת לסיים את כל התורה כולה
כמו כן, זה הזמן לקבל על עצמנו קביעות שבועית בשיעורים המתקיימים כאן בבית הכנסת.
ואם נהיה מוכנים לשלם בקופה – או אז נוכל לקחת איתנו את כל העגלה של חודש תשרי. ואז נסתכל אחורה על חודש החגים ולא נאמר "איך עבר חודש החגים", אלא "איך נוסף חודש החגים".