לכוון את השעה במדויק... (סגנון חו"ל)

בארצות הברית יש משהו שנקרא Ballots Absentee החוק כאן קובע שאדם שנבצר ממנו מלהצביע ביום הבחירות בנסיבות מסויימות, אינו מאבד את זכות ההצבעה שלו, אלא ביכולתו להקדים ולהצביע מראש בדואר או באופנים אחרים. בישראל, למשל, אתה חייב לבוא בעצמך ביום הבחירות למקום ההצבעה. במקרה שאתה נעדר מישראל ביום הבחירות – הפסדת את הזכות להצביע; לא מספיק שאתה נהנה בחו"ל אתה רוצה לקבל גם את הזכות להצביע?! לא יקום ולא יהיה!... אבל ארה"ב היא מדינה ש"מפרגנת" יותר לאזרחים שלה, ורוצה לעזור להם לנצל את הזכות האלמנטרית שיש לכל אזרח להביע את דעתו מי יהיה הנשיא הבא.

לכאורה היינו יכולים להשתמש עם הרעיון הזה ביהדות. נתאר לעצמנו אדם שלא יכול לבוא בראש השנה לבית הכנסת, הוא נוסע מחוץ לעיר ועסוק וטרוד מאד. נו, למה שלא נציע שיעשה את "מצוות היום" קודם לכן, נניח הוא יתקע בשופר כמה ימים קודם לכן, ובזה יצא ידי חובתו. מה כל כך גרוע ברעיון הזה? הרי אדרבה, כולנו יודעים ש"זריזים מקדימים למצוות", והוא כל כך מחבב את מצוות תקיעת שופר עד שהוא מזדרז ומקדים לקיים את המצוה...

שנה שעברה סיפרה לי אשה אחת לפי תומה שכל בני המשפחה באו לעיר לכבוד Thanksgiving, והיות שזה כבר היה קרוב לחנוכה ובני המשפחה לא תכננו להתכנס שוב בחג החנוכה – הם כבר חגגו באותה הזדמנות גם את חנוכה, הדליקו נרות, אכלו לביבות, שיחקו בסביבון, והעיקר חילקו מתנות כמיטב המסורת של יהודי אמריקה. כאשר היא סיפרה לי את הדברים, אמרתי לה: חבל שלא הגשת כמה מצות לשולחן וכך הייתם חוסכים גם את המאמץ לשוב ולהתכנס בשביל לחגוג את ליל הסדר! הייתם חוגגים את הכל בפעם אחת ו"חסל סדר פסח"!

אבל בואו ננסה באמת להבין מדוע אי אפשר לחגוג חג מסוים כמה ימים קודם, מה רע בכך? ניתן אמנם להבין מדוע לא ניתן להקדים את ראש השנה, שכן באותו יום הקב"ה יושב בדין ודן את כל באי עולם, ואם תקדים ותבוא כמה ימים קודם לכן, אתה דומה לאותו אחד שמופיע למשפט כמה ימים לפני התאריך המיועד, הוא עשוי לגלות שהשופט מצוי בכלל בחופשה! כך גם כאן עליך לבוא במועד המדויק שנקבע ולא ביום אחר שבו הקב"ה אינו שופט את האנושות כולה. אך נשאלת השאלה לגבי החגים אחרים, מדוע לא לחגוג למשל את חג הפסח כמה ימים קודם? החתונה של הרבי התקיימה בשנת 1929 בוורשה שבפולין. הרבי הצליח לצאת מרוסיה הסובייטית שנה קודם לכן ביחד עם כלתו וחמיו לעתיד – הרבי הקודם. הוריו של הרבי נשארו ברוסיה וניסו בכל מאודם לקבל רשיון יציאה מרוסיה לפולין כדי להשתתף בחתונתו של בנם הבכור. אבל הממשלה הקומוניסטית האכזרית בשום אופן לא הסכימה להעניק להם את האשרות המיוחלות. אמו של הרבי מספרת בזכרונותיה שהיות שנמנע מהם להשתתף בחתונת בנם הבכור, הם החליטו לערוך במקביל חתונה מושלמת, באותו יום ובאותה שעה שבנם מתחתן בוורשה. באותם ימים לא היה שייך ברוסיה לשכור אולם חתונות והם ערכו את השמחה בביתם; שלחו הזמנות, הזמינו תזמורת, ראשי הקהילה הביאו עוגת ענק כמו שמביאים לחתונות וכו' וכו'. למעלה משלש מאות איש באו לשמוח ביחד עם הוריו של הרבי. באותה שעה שהחתן והכלה צעדו בוורשה לחופה עם הניגון המיוחד שנוהגים בחב"ד לנגן בעת החופה – באותה שעה ממש עמד חסיד וניגן על כינור באוקריינה את אותו הניגון ביחד עם הוריו של הרבי בחתונה שהכל היה בה חוץ מהחתן והכלה. ההורים באוקריינה והבן בוורשה התחברו באותה שעה עם אותו ניגון ואותה מסיבה – זה נקרא "להיות ביחד", להתקשר ולהתחבר. (תולדות לוי יצחק ע' 189).

הזכרנו פעמים רבות ש'מצוה' היא מלשון צוותא וחיבור, דהיינו קשר בין היהודי לבין הקב"ה. ה' אומר לנו אם אתם רוצים להתחבר איתי, תעשו את אותו דבר שאני עושה באותו זמן וכך תתקשרו אלי. למשל בליל ט"ו בניסן הקב"ה "אוכל" מצות, דהיינו שהוא זוכר וחווה את יציאת מצרים. וכמו שהמדרש רבה (ל, ט) אומר "הקב"ה מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות שנאמר מגיד דבריו ליעקב". ולכן אם אנחנו רוצים להתקשר אליו עלינו לכוון את השעה, ובאותו זמן שהוא אוכל מצות גם אנחנו נאכל מצות; נעשה אפוא את אותו הדבר שהקב"ה עושה וכך נהיה מקושרים ודבוקים בו. אבל אם נאכל מצות שבוע קודם לכן, זה אכן דבר נחמד מאוד, אבל זה לא מה שהקב"ה עושה עכשיו ובזה לא התחברנו אליו, ואם- כן פספסנו את כל המטרה של המצוה ותכליתה. בכל בוקר הקב"ה מניח תפלין, לפיכך אם אנו מעונינים להתקשר אליו, גם אנחנו נעשה בדיוק כמותו ונניח תפלין. אבל אם תניח תפילין לילה קודם, למרות שאתה מראה בכך שזה מאוד חשוב לך, אולם הקב"ה באותו זמן אינו עושה זאת, ואם-כן אנחנו "לא משדרים על אותו גל".

מסופר שפעם מישהו שאל את הרבי שיורה לו את הדרך להתקשרות. הרבי השיב לו: תלמד את מה שאני לומד ותתעסק במה שאני מתעסק ובזה תתקשר אלי.

וכמו שהרבי כותב לחסיד שרצה לבוא לבקר אותו מעבר לים אך לא היה לו את האפשרות לעשות זאת בפועל, הרבי כותב לו: שילמוד שיעורים קבועים... שגם הנמצאים כאן לומדים אותם נמצא שהוא והנמצאים כאן מתייחדים ביחוד נפלא... איש עם רעהו" (אג"ק חי"א ע' פ"ו).

את הרעיון הזה אנו מוצאים גם בפרשתנו. אנו קוראים את הסיפור של המבול, ומסופר בתורה שבמשך זמן שהותם של נח ובניו בתוך התיבה הם לא עסקו בישובו של עולם, הם לא ילדו ילדים, משום שהם היו קשורים ומחוברים לקב"ה, והיות שבאותה תקופה הקב"ה לא עסק בישובו של עולם, א"כ בדרך ממילא – היות שהם היו קשורים אל הקב"ה – הדבר התבטא גם אצל נח ובניו.

למעשה כל היהדות סובבת סביב זמנים מיוחדים, יש שעה לכל מצוה, ויש תאריך לכל חג. כמעט הכל תלוי דוקא בזמן מדוד ומוגבל; ברית צריך לערוך דוקא בגיל שמונה ימים, ופדיון הבן דוקא כאשר הבן הבכור בן שלשים יום, בר מצוה דוקא בגיל שלש עשרה, והשבת חלה דוקא ביום השביעי, שכן דוקא אז הקב"ה נח מעבודתו. אם תנוח ביום ראשון זה יהיה ללא ספק יום מנוחה טוב, אבל לא היום שבו הקב"ה נח. ידידיי היקרים, היהדות היא כמו הבחירות בארץ ישראל, אם אתה מעוניין שהקול שלך ישפיע ויכריע – עליך להופיע בעצמך!