סיפר ר' פייטל סודקביץ: במסגרת ההתנדבות שלי בבית חב"ד בשדה התעופה, הגיע פעם יהודי זקן בגילאי השמונים, וביקש שאכין לו כוס מלאה של קפה "כמו של הבדלה". מילאתי את הכוס, והוא הרים אותה והראה לכולם את אחיזתו האיתנה, עד שאפילו טיפה לא נשפכת. וכך סיפר: בשכונת איסט-סייד בניו יורק, היה רב בית כנסת ששמו הרב בייקר. עם הזמן, יהודים נטשו את האזור והתיישבו בשכונות אחרות. אולם המקווה נשאר פתוח כל לילה, כשהאשה הבלנית באה מדי ערב במסירות-נפש. כאשר הקהילה התדלדלה, החליט ועד בית-הכנסת למכור את הבניין המפואר לגויים, ומקווה הטהרה עמד בסכנה מוחשית. והנה, ביום אחד הושם מנעול על פתח המקווה, כך שהבלנית לא תוכל לפתוח וממילא יינטש. פנתה הבלנית לרב בזעקה. הרב אזר אומץ ופרץ את המנעול בכוח עם גרזן. כך המזימה סוכלה. לאחר מכן סיפרה הבלנית לרב כי העבירה עדכון לרבי על שהתרחש, והרבי אמר: "תבורכנה הידיים שעשו את המעשה הזה". סיים האיש את סיפורו: אני הוא הרב, ועיניכם רואות את ידיי הבריאות והרעננות כמו של בחור צעיר, למרות גילי המופלג...