מספרים על קבצן שנהג לברך כל מי שנתן לו צדקה, וברכותיו התקיימו בצורה מופלאה. מכל האזור נהרו אליו. כשהגיע הסיפור אל הבעש"ט, רצה לדעת באיזו זכות מתממשות ברכותיו של הקבצן. מדובר באדם פשוט מאוד, ללא מעלה מיוחדת. חקר הבעש"ט את הקבצן למעשיו, עד שהלה סיפר את הסיפור הבא: במקצועי אני חייט. לפני מספר שנים יצאתי עם חייט נוסף לנדוד במרחקים, לעשות עבודות ולחסוך כסף. הסתובבנו כמה שנים, עד שכל אחד אגר 300 דינרים, והחלטנו לחזור. בדרך, עצרנו ללון בפונדק יהודי. שמנו לב כי בעל הבית נראה עצוב, ושאלנו אותו לפשר הדבר. הלה ענה, כי יש לו חוב לפריץ על חכירת הפונדק, והפריץ הודיע שבקרוב יזרוק את משפחתו לבור. שאלנו מה הסכום? והלה ענה: 300 דינרים בדיוק. פניתי אל חברי ואמרתי: הכול משמים. הבה נתחלק בתשלום – כל אחד יתן 150 דינרים, וכך נציל אותו. השיב החבר: איך אני יכול לעשות דבר כזה, הרי אני עובד על הכסף הזה כמה שנים ובני משפחתי מחכים לו בכיליון עיניים. התלבטתי מה לעשות, לתת או לא? מצד אחד עבדתי על הכסף שנים רבות, ובני המשפחה שלי זקוקים לכסף; מצד שני, יש כאן מצוות פדיון שבויים. בסוף ניגשתי אל בעל הפונדק ונתתי לו את כל השקית שהייתה ברשותי – 300 דינרים. חזרתי הביתה עני ואביון. לא נותרה בידי ברירה אלא להתחיל ולקבץ נדבות. כששמע הבעל שם טוב את הסיפור, הבין כי זה סוד הברכות של הקבצן.