הסיפור הבא מראה לנו על היחס בין ישראל לעמים, שמצד אחד עם ישראל הוא התכלית והעמים הם הרקע, ומצד שני עם ישראל אמור להקרין ולהשפיע גם על אומות העולם: הרבי מליובאוויטש היה הולך ברגליו בכל שבת מביתו שברחוב פרזידנט אל בית הכנסת 770 שבשדרת איסטערן פארקווי בברוקלין. הדרך הייתה קבועה. באמצע הדרך היה בית כנסת, והמתפללים זיהו כי הרבי עובר שם בכל שבת בשעה קבועה. הם נהגו לצאת מבית הכנסת, להמתין לרבי, לאחל לו שבת שלום ולזכות לברכת שבת שלום. הרבי היה מרכין את ראשו ואומר להם שתי מילים בלבד "שבת שלום" ("גוט שבת"). פעם המתינו האנשים, ודמותו של הרבי התקרבה. והנה, הרבי נעצר ליד שוטר גוי והחל לשוחח איתו. מישהו מהם הרגיש פגוע, ושאל את עצמו "איך יתכן שהרבי אומר לנו שתי מילים בלבד, ואילו לשוטר הגוי הוא מקדיש זמן רב לשיחה". כאשר הרבי התקרב, אזר האיש אומץ והציג את השאלה בפני הרבי. ענה הרבי תשובה מדהימה: מעולם לא הרכנתי ראש בפני גוי. כלומר: כאשר אני מגיע אליכם, אני מרכין בפניכם את הראש, לכן ביכולתי להסתפק בברכת שבת שלום. אבל ביחס לגוי, אינני מרכין ראש. לכן אני מקדיש לו שיחה ארוכה יותר ובכך משפיע עליו לטובה.