מספרים על יהודי בשם "מושקה", ששכר מהפריץ פונדק, ופעם אחת הזמין את הפריץ לסעוד אצלו בליל הסדר. הפריץ נהנה ממהלך כל הסדר, אך כשהגיעו לסוף ואמרו "לשנה הבאה בירושלים", הפריץ נלחץ: מה קרה? וכי אתה עוזב את המקום?! נתתי לך תנאים מצוינים... השיב היהודי: אנו מחכים לגאולה, ואז נעלה לירושלים. הפריץ אמר: אוקיי. אז תבוא אחרי החג, לפני שאתה עוזב, ואשלח איתך מתנות. עבר החג, עברו חודשים, ומושקה לא מגיע אל הפריץ. הפריץ התפלא ושתק. בשנה הבאה שוב הזמין מושקה את הפריץ לסדר, והזיכרונות הטובים גרמו לו לבוא שוב. והנה, שוב אומרים "לשנה הבאה בירושלים". שאל הפריץ: מה עכשיו? כבר אמרת את זה בשנה שעברה? השיב מושקה: נכון, אבל משום מה המשיח התמהמה, אבל בשנה הבאה בירושלים הבנויה. הזכיר לו הפריץ לבוא שלושים יום מראש ולהודיע על עזיבתו, בהתאם לחוזה... אולם אחרי החג מושקה לא הגיע... בשנה הבאה, כשהגיעו לסוף הסדר, הרים מושקה את עיניו לשמים: ריבונו של עולם, מילא לנו לא מגיע שהמשיח יבוא, אבל זו פשוט בושה וחרפה לפני הפריץ, לפחות בשביל זה תגאל אותנו...