הגמרא (חגיגה טו, א־ב) מספרת על אלישע בן אבויה, שהיה מחכמי המשנה, אך יצא לתרבות רעה ונקרא "אחר". בכל זאת רבי מאיר המשיך ללמוד ממנו תורה. פעם אחת אחר רכב על סוס בשבת, ורבי מאיר הלך אחריו ללמוד ממנו תורה! שואלת הגמרא: איך רבי מאיר המשיך ללמוד מאחר? והרי על הפסוק "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא" לומדים חז"ל כי אם הרב דומה למלאך ה' – יבקשו תורה מפיהו; ואם לא, לא! והגמרא מוסיפה ואומרת כי אליהו הנביא סיפר לאחד האמוראים, שהקב"ה חוזר על דברי התורה של החכמים, חוץ מדברי רבי מאיר, משום שהוא למד מאחר. השיב אותו חכם לאליהו: למה? הרי רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק. אמר לו אליהו: כעת הקב"ה החל שוב לומר דברי תורה משמו של רבי מאיר. כלומר: אנו רואים כאן את הקונפליקט שבין דברי התורה עצמם, שהם חלק מחכמת ה'; לבין האדם שלומד ומלמד אותם, שהוא יכול להיות נחות. והשאלה היא, עד כמה הלומד משפיע על קדושת התורה שהוא לומד.