כאשר אדמו"ר הזקן היה במאסר בפעם השניה, יהודי בשם ר' נטע נטקין הפעיל קשרים כדי לשחרר אותו, אך ביקש מאדמו"ר הזקן שיבקר שלושה מגאוני המתנגדים. אחד מהם היה הגאון ר' יהושע צייטלין. כאשר אדמו"ר הזקן ביקר אותו, שאל הגאון מה המקור למה שכתב בתניא פרק מ', שלימוד תורה צריך להיות עם אהבה ויראה, ובלי זה אינו עולה למעלה? השיב אדמו"ר הזקן: זה כתוב במפורש בזוהר, ש"אורייתא בלא דחילו ורחימו, לא פרחא לעילא". אך הגאון לא הסתפק ואמר: אנחנו פוסקים הלכות רק מהגמרא, לא מהזוהר. איפה זה כתוב בגמרא? השיב אדמו"ר הזקן: זו גמרא מפורשת. הגאון היה בקי בכל הש"ס, ועבר במחשבתו במהירות על כל הש"ס, בניסיון להיזכר איפה הגמרא דנה בסוגיה הזו, אך לא מצא. אמר לו אדמו"ר הזקן: הגמרא במסכת פסחים אומרת שרבא הביא סתירה בין שני פסוקים: פעם כתוב "כי גדול עד שמים חסדך", ופעם כתוב "כי גדול מעל שמים חסדך". הכיצד? אלא כאן במקרה שעושים את המצוה לשמה, ואז היא עולה מעל השמים, וכאן במקרה שעושים שלא לשמה, ואז המצוה אינה עולה לשמים. שמע זאת הגאון והתפעל מאוד (ע"פ בית רבי פרק כ').