חסידים סיפרו בבדיחותא על תלמיד חכם גדול שקם בבוקר בבהלה. הוא אמר לחברו, כי חלם בלילה שקרה משהו נורא להקב"ה, שה' ישמור. השיב החבר: אל תיבהל. כתוב שאדם חולם בלילה מה שהוא חושב ביום. ביום חשבת על הקב"ה, ובלילה חלמת עליו. אך התלמיד חכם הגיב בהיסטריה: לא, כבר ארבעים שנה לא חשבתי עליו. אם חלמתי, סימן שמשהו נורא קרה... כלומר: אפשר להיות תלמיד חכם גדול, ללמוד את הש"ס מכריכה לכריכה, ובכל זאת לא לחשוב על הקב"ה ארבעים שנה. לימוד תורה שכזה, אינו עולה למעלה.