פעם הגיע אל המגיד ממעזריטש תלמיד חכם שהיה אחד מחבריו לפני שהתקרב אל הבעש"ט. נאמר לאותו רב כי עליו להמתין עד שהמגיד יסיים את התפילה. רק אחרי שעות רבות סיים המגיד. תמה החבר: הרי גם אני מתפלל לפי כוונות האריז"ל, ובכל זאת הדבר לא לוקח זמן כה רב? ענה המגיד בשאלה: ממה אתה מתפרנס? השיב החבר כי מידי פעם, הוא נוסע ליריד בלייפציג וקונה סחורה. אשתו מוכרת זאת בחנות והוא פנוי ללימוד. שאל המגיד: הרי הנסיעה אורכת זמן רב ובינתיים אתה מבטל תורה. האם לא עדיף שתשב בבית ו'תכוון בדמיונך' שאתה קונה סחורה בלייפציג ומביא הביתה, וכך תחסוך את זמן הנסיעה וביטול התורה?! "ר' בער", אמר החבר למגיד, "לא ידעתי שאתה עד כדי כך 'בטלן'... אני יכול לכוון מה שאני רוצה, אבל סחורה לא אשיג בלי להיות בלייפציג". אמר המגיד: זה הענין. אפשר לכוון כמה שרוצים, אך כדי "להיות" בכל העולמות הנשגבים המתוארים בכוונות האריז"ל, יש להתפלל בכוונה ובאריכות, דבר האורך זמן... (תורת מנחם כז, עמ' 465).