בשנת תר"ע (1810) קיימה הממשלה הרוסית אסיפת רבנים מיוחדת. דנו בה על תפקידם של הרבנים ב"זמן המודרני". 'רבנים' משכילים ועמם הממשל עצמו ניסו להלחם כדי שהרבנים האותנטיים לא ינהיגו את קהילות ישראל. הם ביקשו לאסור על מי שאינו יודע רוסית לשמש כרב וגזירות דומות. רוב הנאספים נכנעו לדרישת הממשלה. אך אדמו"ר הרש"ב דיבר בצורה תקיפה והחלטית נגד דרישת הממשלה, למרות האיום שייערכו פוגרומים אם הדרישה לא תתקבל. אחד מגדולי הרבנים שאל אותו: איך אתם יכולים לדחות את דרישת הממשלה בהחלטיות שכזו, בשעה שהדבר עלול להביא לפוגרומים? השיב הרבי: כי הדבר מנוגד ליראת שמים! שאל הרב: ומה המקור? השיב הרבי: כך אני מרגיש! שאל הרב: ליובאוויטשער רבי, האם אתם סומכים על תחושה אישית בעניין כה גורלי? השיב הרבי: כן! לפני בר מצוה, פעלתי עם כל איברי הגוף שלי, שיתנהגו בדרך ממילא לפי השולחן ערוך. אמר הרב: אם כך, אעמוד גם אני לצידכם (ראה תורת מנחם כב, עמ' 270).