בבית המדרש בעיר ראדום פרצה מחלוקת. היו שצידדו בחזן שקולו ערב, ואומר את התפילה בצורה יפה, ככתוב "כבד את ה' מהונך – מגרונך". אחרים העדיפו חזן ירא שמים, שיש לו כוונה בתפילתו. לבסוף הוחלט לשאול את רבי נתן דוד משידלובצא. הצדיק פסק כי שליח הציבור חייב להיות ירא שמים, כדי שיעורר רחמי שמים על הציבור. קפץ הגבאי וקרא: רבי, רק חזן עם קול ערב ימשוך את לב המתפללים! השיב הצדיק בחיוך: אילו הקב"ה היה זקוק לרחמיכם, הייתי ממליץ למנות חזן שקולו ערב כדי שימלא את לבבכם ברחמים; אבל כיון שאתם זקוקים לרחמי שמים, לא די בקול נאה, אלא יש צורך ביראת שמים (חסידים מספרים א, קנא).