הסיפור הבא מעביר בצורה חביבה את הרעיון שכל עוד האדם חי, היצר הרע מלווה אותו: מספרים על יהודי שהגיע לפגוש את החסיד ר' שלום פוזנר בעת זקנותו. ניגש האורח אל דלת החדר, דפק אך לא נענה. רק אחרי דקות ארוכות, נפתחה הדלת. "ר' שלום!" קרא בהתרגשות. – "מי אתה?", הייתה התגובה. "ר' שלום, כיצד לא תכירני, אני בן המחזור הראשון של בית הספר היהודי בפיטסבורג, יחד עשינו פעילויות יהודיות. איך לא תזכור?". אך פניו של ר' שלום נותרו קפואות. עד שלפתע ניצת בהם זיק של הבנה חסידית שובבה. "בוא כנס", ביקש ר' שלום, והמשיך כמתנצל: "ראה, ידידי הצעיר, אני כבר לא מה שהייתי. העיניים כבר בקושי רואות, האוזניים בקושי שומעות, הידיים והרגליים כבר בקושי זזות. לפעמים, כשאני מוטל סתם כך על המטה נדמה לי שאני כבר לא כאן... אולי אני מת... אבל, ראיה מוצקה יש לי שעודני בחיים" – וכאן אורו עיניו – "בוודאי שאני חי, כי הוא... היצר הרע... הוא טרם עזב אותי, עודני מרגיש אותו ונאלץ להילחם בו!".