כאשר הרבי הרש"ב (רבי שלום בער) ואחיו הרז"א (ר' זלמן אהרן) היו ילדים קטנים, הם שוחחו על המעלה של יהודים על פני גויים, בכך שיהודים לומדים תורה ודבקים בה'. עלתה השאלה האם מעלת היהודי קיימת גם במי שאינו יודע ללמוד ולהתפלל? בתגובה, ביקש אביהם, הרבי מהר"ש (רבי שמואל), לקרוא לבנציון המשרת. מדובר היה ביהודי פשוט מאוד, שבקושי ידע לקרוא ולהתפלל. שאל הרבי את בנציון: האם אכלת טוב היום? ענה המשרת: כן. שאל הרבי: ובשביל מה אכלת? השיב המשרת: בכדי שאוכל לחיות. שאל הרבי: ובשביל מה אתה חי? השיב המשרת: כדי שאוכל להיות יהודי ולקיים את רצון ה'. משאמר את דבריו, פלט המשרת אנחה עמוקה. ביקש הרבי מהמשרת שיקרא לאיוון העגלון הגוי. כאשר העגלון הגיע, שאלו הרבי: אכלת היום? ענה העגלון: כן. שאלו הרבי: ובשביל מה אכלת? השיב העגלון: בכדי שאוכל לחיות. שאלו הרבי: ובשביל מה אתה חי? השיב העגלון: בכדי שאוכל לקחת לגימה הגונה של 'משקה' וליהנות מהחיים.