לאליהו הייתה חנות תכשיטים. בשלב מסוים יצר קשר עם הרב שבתי סלבטיצקי, שליח חב"ד באנטוורפן. הוא החל לקיים כמה מצוות, כמו תפילין וכשרות, אך לא היה מסוגל לסגור את החנות בשבת. "זה יום המכירות הטוב ביותר", טען. יום אחד החליט לסגור את החנות בשבת. אחרי כמה שבתות בהם עמד בהחלטה, ביום ראשון אחד, ביקש להיפגש עם הרב בדחיפות. הוא החל לספר את שאירע ביום האתמול – בשבת. זו הייתה השבת שלפני ראש-השנה האזרחי. שבת זו נקראת בפי סוחרי הזהב היהודים באנטוורפן – כמה אבסורדי – 'שבת הגדול', משום שבשבת זו הכול קונים תכשיטים לנשותיהם. היקף המכירות עצום. "כל הלילה התהפכתי על מיטתי", התוודה אליהו. "המחשבה על יום המכירות הגדול שאחמיץ מחר לא הרפתה ממני. בבוקר, התגברתי והלכתי לבית-הכנסת. כל התפילה לא הייתי מרוכז. בשובי מהתפילה החלטתי רק לעבור דרך רחוב החנויות, להציץ ולהמשיך הלאה. אני נכנס לרחוב ורואה את כל החנויות מלאות קונים. רק החנות שלי סגורה. פתאום הבחין בי חבר מחנות סמוכה ואמר כי הוא מתפלא איך אני מפספס שבת שכזו. 'סגור בכל השבתות, חוץ מהשבת הזו'... "כמעט התפתיתי. ברגע האחרון רצתי מבולבל לביתי. עשיתי לאשתי ולילדיי 'קידוש' וחשתי סחרחורת. רגליי ביקשו להוליכני חזרה אל החנות. ידעתי כי עליי לעשות צעד קיצוני. הסתגרתי בחדר-השינה. רוקנתי לתוכי חצי בקבוק וודקה וכעבור כמה דקות שקעתי בשינה עמוקה שממנה התעוררתי רק בערב. אליהו סיים את סיפורו. "כבוד הרב", אמר, "באתי לבקש תיקון על כך שהשבת עברה עליי בשכרות ושינה". לפתע הבחין אליהו כי עיניו של הרב דומעות. "אני בוכה מקנאה. אני בוחן את השבת שעברה עליי ומנסה להשוותה לשבת שלך. אני קמתי בבוקר, טבלתי במקווה, הלכתי לבית-הכנסת והתפללתי בנחת וברוגע. שום דבר לא טרד את שלוות השבת שלי ושום סערה לא התחוללה בקרבי. ואילו אתה עמדת בניסיון עצום והקרבת את כולך למען השבת. כעת אתה מבין מדוע אני מקנא בך?"...