המגיד מקלם נקלע פעם לעיירה ונכנס לרב להתעניין על הליקויים הטעונים תיקון במקום. הרב הישיש והחלוש אמר למגיד: "בעיירה זו לא תוכלו לפעול מאומה, דבריכם ויגיעתכם יהיו להבל ולריק". המגיד לא השתכנע. הוא אסף את הקהל לבית הכנסת ודרש לפני הציבור דברים חוצבי להבות, יום אחר יום. דבריו השפיעו מאד וכעבור זמן קצר תוקנו בעיירה תיקונים טובים: ה"חדר" התבסס, המקוה עבר לידיים אחראיות ועוד. לתמהון הרב, שלא הבין מדוע הוא לא הצליח לפעול במשך שנים רבות, המשיל המגיד משל לבעל עגלה שהתעייף וביקש מהנוסע להחליפו. העגלון מסר לנוסע את השוט והסביר: "רק תראה לסוסים את השוט והכל יתנהל למישרין". הסוסים המנוסים חשו לפתע כי יד בלתי מיומנת אוחזת במושכות, ונעצרו. לקח הנוסע את השוט, ירד מהעגלה ולחש באזני הסוסים: "דעו לכם כי השוט בידי!" אך הסוסים לא הגיבו. ה"עגלון" רגז על הסוסים והחל לצרוח בקולי קולות על הסוסים להודיעם שהשוט בידו, אך אין תגובה. מקול המהומה התעורר העגלון ופנה לנוסע: "וכי כך מדברים לסוסים? לסוסים נותנים בשוט עד שרואים ניצוצות מתחת פרסותיהם". בעל העגלה הפעיל את השוט והעגלה פרצה לדרך בדהרה...