דרשת הלכה: הזכרת ושאילת גשמים בימות החורף

נכתב ע"י הרב שלום דובער אשכנזי שליט"א. דיני הזכרת ושאילת גשמים מופיעים בשלחן ערוך, אורח חיים, סימן קיד וסימן קיז

מדוע לא מזכירים גבורות גשמים במהלך חג הסוכות? • אמר 'מוריד הטל' בימות הגשמים – האם חוזר? • ומתי מתפללים על הגשם באוסטרליה?

•

משפחת דניאלי נסעה לחופשת חנוכה בדרום אמריקה, שם נמצאים בעיצומו של הקיץ, ומזג האויר נאה בתקופה זו של השנה.

האם עליהם לבקש "ותן טל ומטר לברכה", כמו שבירכו בהיותם בארץ, או עליהם להביט בשמש המחייכת בשמש, להיות מפוכחים, ולא לבקש גשמים מיותרים.

ומה בכלל עושים היהודים המקומיים - האם הם לא מבקשים גשם כמונו, אלא בזמנים אחרים?

•

פתיחה

יום ט"ו בתשרי הוא היום שבו נידון העולם על המים. ביום זה מחליט הקב"ה כמה גשמים ירדו לעולם, האם תהיה שנה זו שחונה או גשומה. לנו זה מזכיר את מפלס הכנרת, ואת הענין הרב המתלווה אליו בכל שנה, כשעם ישראל כולו עוקב מידי ערב, במהדורת החדשות, כמה סנטימטרים של מים התווספו ב"ה לכינרת..

חג הסוכות נחגג בדרך כלל בזמן בו החקלאים נערכים לעונת הזריעה הבאה.

כיום אנחנו מודעים פחות לנושא, אבל פעם, כשמי הגשמים היו, כמעט, מקור המים היחיד של החקלאות והשתיה, היה לגשם תפקיד קריטי לחיי הבריאה, ושנה שלא ירדו בה גשמים, היתה שנה בה לא היה מה לשתות, ולא היה גם עם מה להשקות את השדות.

כיום, הדברים אינם קיצוניים כמו אז, אבל גם היום, כולנו מודעים לחשיבותם של המים בחיינו.

במשך כל חול המועד סוכות, למרות שבאופן רשמי החלה ההתארגנות לחורף, אנו לא מזכירים את הגשם כלל.

הסיבה לכך היא מכיון שבעת שיורד גשם, לא ניתן לשבת בסוכה, ולקיים את מצוות החג. ולכן, הגשמים היורדים בחג הסוכות מסמלים את חוסר שביעות רצונו של הקב"ה מעם ישראל, וכדברי המשנה במסכת סוכה: "משלו משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו".

עם סיום החג, בשמיני עצרת, אנו מזכירים לראשונה, בתפילת מוסף, גבורות גשמים, באמירת 'משיב הרוח ומוריד הגשם', ומתפללים את תפילת הגשם בחזרת הש"ץ.

•

תפילת מוסף היא התפילה השלישית של החג. לפניה נאמרות גם תפילות ערבית ושחרית שקדמו לה. למרות זאת לא מזכירים גשמים עד לתפילת המוסף.

בתלמוד הירושלמי מופיע הטעם לכך כי אסור שהציבור ייחלק ל'אגודות אגודות'.

בליל החג לא כל הקהל מגיע לבית הכנסת, ולכן, רק הקהל שיהיה נוכח בבית הכנסת, ישמע את קריאתו של הגבאי להזכיר גשמים, ואילו הקהל היושב בבית לא יהיה מעודכן בשינוי החדש, וכך יווצר מצב של "אגודות אגודות".

בתפילת שחרית גם יש חשש דומה, בעקבות המאחרים לתפילה, שלא יספיקו לשמוע את קריאתו של השמש קודם התפילה. ולכן, רק לקראת תפילת המוסף, בה כולם נמצאים בבית הכנסת, אנו בטוחים כי כולם ישמעו את תזכורתו של השמש, ויזכירו כולם פה אחד – משיב הרוח ומוריד הגשם.

•

בכל ימול החול אנו מזכירים פעמיים את גשמים:

1.      פעם אחת בברכת 'מחיה המתים' אנו מזכירים "משיב הרוח ומוריד הגשם" בחורף, ובקיץ: "מוריד הטל".

2.      פעם נוספת אנו לא רק מזכירים, אלא מבקשים. בחורף: "ותן טל ומטר לברכה", ובקיץ: "ותן ברכה". בקשה זו נאמרת בברכת השנים, הברכה המיועדת לבקשת הפרנסה. בקשת הגשם נאמרת בברכת הפרנסה, מהטעם הפשוט וההגיוני, כמו שהזכרנו, הגשמים הם אחד הגורמים העיקריים למצב הפרנסה בעולם[1]

'הזכרת גשמים' לפני הבקשה, זהה לכל מהלך תפילת שמונה עשרה, הפותח בדברי שבח לקב"ה, ורק לאחר מכן מבקשים, כעבד המשבח את רבו  ורק לאחר מכן מבקש צרכיו. גם בקשת הגשמים באה רק לאחר הזכרת שבחו של הקב"ה כ"משיב הרוח ומוריד הגשם".

את הגשמים אנו מזכירים בברכת 'מחיה המתים',  "מפני שהגשמים שקולים כתחיית המתים, וכשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך הגשמים חיים לעולם"[2].

בקיץ אנו משבחים את הקב"ה על הורדת הטל, כי על ידי הטל מתברכת התבואה, והוא נדרש לעולם תמיד הן בקיץ והן בחורף.

שבח נוסף לקב"ה הוא בהזכרת הרוח – "משיב הרוח". תפקידה של הרוח הוא לייבש את הקרקע הלחה מגשמים בחורף, ואי אפשר לעולם בלי רוחות.

אם נשים לב, נגלה שבמהלך התפילה בימי החורף אנו מזכירים את הגשם פעמיים ["משיב הרוח ומוריד הגשם", "ותן טל ומטר לברכה"], ואילו הרוח והטל נזכרים פעם אחת בלבד. הסיבה לכך היא כי לתת דגש לצורך העיקרי של חודשי החורף - הגשם[3].

•

הלכה למעשה

1.      שכח, ובמקום לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם", אמר כפי שהתרגל במהלך הקיץ "מוריד הטל":

אם סיים ברכת 'מחיה המתים' – ממשיך בתפילתו כרגיל, ואינו חוזר. ואפילו טרם סיים, אלא רק אמר "ברוך אתה ה'.."[4] -אינו חוזר.

אם לא סיים את הברכה ועוד לא אמר "ברוך אתה ה'"  - מכיון שהזכיר שבח כלשהו לקב"ה "מוריד הטל", יש דיון האם די בשבח זה על הטל, שהוא דבר חשוב גם בחורף, או שאולי יש צורך לשוב ולהזכיר את השבח הייעודי לחורף – "משיב הרוח ומוריד הגשם".

לדעת רבנו הזקן[5] וכן פסק הגר"ע יוסף ממשיך הלאה בתפילתו, כי הזכרת הטל שווה לגשם ושניהם שבח לקב"ה בנתינת חיים לעולם ויצא ידי חובת הזכרת שבח לפני הבקשה. אך לדעת המשנה ברורה[6] בשם הפרי מגדים – מתקן עצמו ואומר מוריד הגשם במקום שנזכר וממשיך הלאה בברכה (וכך יוצא שהזכיר בברכה גם טל וגם גשם). תיקון זה צריך שלא יהיה באמצע משפט, כגון אם נזכר במילים 'ומקיים אמונתו' יסיים 'לישני עפר' ואז יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם. ואם נזכר לאחר שאמר 'ונאמן אתה' (עד שהזכיר שם ה' בברכה) – אומר מוריד הגשם וחוזר שוב על 'ונאמן אתה'[7], כי צריך שמעין החתימה תהיה סמוך לחתימה.

•

בדורות האחרונים התעורר פולמוס גדול בין הפוסקים, בעניין הזכרת ובקשת גשם במדינות דרום אמריקה, דרום אפריקה ואוסטרליה ששם החורף והקיץ הפוכים מרוב העולם, והחורף שלהם הוא בזמן הקיץ של רוב העולם והם צריכים את הגשמים בזמן החורף אצלם, שהוא זמן קיץ ברוב העולם.

ואם כן הסברא נוטה לומר שהם צריכים להחליף את זמן הבקשות לבקש את הגשם בזמן החורף שלהם שאז הגשמים טובים להם, ואיך יבקשו גשם מתשרי עד ניסן שהוא חורף אצל רוב העולם והלוא זה זמן הקיץ שלהם והם לא צריכים את הגשם בזמן זה אלא בחורף שלהם?

התייחסות ראשונה לסוגיה אנו מוצאים לראשונה כבר לפני 800 שנה.  הרא"ש כתב בספרו שלדעתו אם יש ארץ שלמה שצריכה גשם בימות החמה היא יכולה לבקש על כך בימות החמה, אך הוא הציע את הדברים לפני חכמי דורו ולא הודו לו, וכך נתפשט המנהג שתמיד בחו"ל מבקשים גשם בימות החורף, וגם אנשי אותה ארץ הזקוקה למים בימות החמה תזכיר בברכת השנים 'ותן ברכה', כמו בכל העולם, אך יכולים לבקש גשם בימות החמה בברכת שומע תפילה כבקשה אישית. וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך[8].

דנו הפוסקים האם ניתן ללמוד מדברי הרא"ש לעניינינו, כי הרא"ש מדבר במדינות שעונות השנה בהן הן כתיקונם: בתשרי עד ניסן חורף,  והקיץ מניסן לתשרי, רק שמדינות אלו זקוקות לגשמים נוספים, במהלך חודש תשרי, ולאחר חודש ניסן.

משא"כ מדינות דרום אמריקה אצלם החורף הוא בקיץ שלנו והם צריכים את הגשם בחורף ולא בקיץ, ואם כן יש מקום לומר שיבקשו גשם בזמן החורף שלהם.

ויש מהפוסקים שכתבו שמאחר והרא"ש כתב שלא התקבלה דעתו אלא הולכים תמיד לפי בני ארץ ישראל וזמן בקשת הגשם הוא מתי שבארץ ישראל יש חורף, לכן גם במדינות אלו שמתשרי עד ניסן הוא קיץ אצלם - יש לבקש גשם מתשרי עד ניסן. וכך פסק למעשה כ"ק אדמו"ר[9] שיש לעשות כדברי הרא"ש ולהתנהג כמנהג ארץ ישראל ואין לשנות המנהג. ופסק זה מתאים עם דברי רבי יצחק אלחנן מקובנא שהורה לבני מדינת אוסטרליה לבקש גשם בתשרי, והרב פראנק בשו"ת הר צבי כתב כן למדינת ניו זילנד וכן פסק הרב עוזיאל למדינת אורגוואי ועוד פוסקים[10] - שיתפללו כבני ארץ ישראל.

וכן הביא בכף החיים בשם שער הכוונות שעל פי הסוד יש לומר מוריד הגשם דווקא בין שמיני עצרת לפסח.

אבל יש מהפוסקים[11] שכתבו לחלק בין המדינות ויש הבדל בין אוסטרליה לברזיל כי באוסטרליה אין הגשמים מזיקים בקיץ, אבל בברזיל הגשמים היורדים בקיץ שלהם מזיקים להם וכיצד יבקשו גשם בזמן שהגשם מזיק להם? ומאידך, איך יבקשו גשם בחורף שלהם והרי זה זמן קיץ בכל העולם ופסקו חז"ל שאין לבקש גשם בזמן זה?

ולכן פסקו שבאוסטרליה שהגשמים לא מזיקים בקיץ שלהם, יעשו כפי מנהג רוב העולם בחו"ל ויזכירו ויבקשו גשם מתשרי עד ניסן, אף שזמן זה הוא אצלם קיץ, ובחורף שלהם יכולים לבקש גשם בשומע תפילה.

אבל במדינות שהגשם מזיק בקיץ כמו בברזיל, בכל השנה יאמרו מוריד הטל וכן ותן ברכה, ובזמן החורף שלהם שהוא הקיץ של רוב העולם יבקשו גשם בתפילת לחש בברכת שומע תפילה, אבל החזן בחזרת הש"ץ לא יבקש גשם כלל.

ובאור לציון כתב שבזמן הקיץ שלהם שהוא החורף ברוב העולם – יאמרו בשומע תפילה "ותן טל ומטר לברכה בארצנו הקדושה". ופסק זה התפשט לפני 100 שנה בערך בכל קהילות הספרדים במדינות דרום אמריקה, אבל בקהילות האשכנזים היו שסברו שאין הגשם מזיק בקיץ שם ולכן יש לנהוג כפי הנהוג בכל העולם.

ובדור האחרון כתבו הפוסקים האשכנזים והספרדים[12], שיש לעשות בכל מדינות חצי הכדור הדרומי כמנהג ארץ ישראל ואף מי שנהג לא לבקש גשם בזמן הקיץ בדרום אמריקה – ישנה מנהגו ויבקש כמו כל העולם. וכך כתב בשו"ת יביע אומר ובשו"ת אור לציון ובשו"ת הר צבי ועוד. וטעם הדבר כי בימינו עקב הטכנולוגיה מנצלים את הגשם היורד בקיץ בצורה טובה ואין הגשמים גורמים להצפות וביצות ואינם גורמים לנזק או תחלואה אלא אדרבה הם מסייעים בגידול היבול והם גשמי ברכה, ולכן יש לעשות כמנהג כל העולם.

אך עדיין צריך ביאור כיצד אפשר לבקש גשם בזמן הקיץ כאשר הגשם לא נצרך?

הרבי התייחס פעם[13] לנושא זה, וביאר שכשם שאדם מתפלל ומבקש צרכי עצמו, כך גם צריך להתפלל ולבקש צרכי העולם אף שהוא עצמו אינו צריך לדבר זה.

ודוגמא לדבר מסיפור הגמרא[14] על רבי חנינא בן דוסא שהלך בדרך והגיע גשם, וביקש מהקב"ה "רבונו של עולם, כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער" ופסק הגשם. כשהגיע לביתו אמר "רבונו של עולם כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת" וחזר הגשם. וכותב רש"י שרבי חנינא לא היו לו שדות ולכן כאשר הגיע לביתו אמר שכל העולם מצטער שאין גשם לשדות אבל רבי חנינא עצמו נמצא בנחת ואינו מצטער על כך שאין גשם כי אין לו שדות להשקות.

ומכאן ראיה שאף שאדם לא צריך את הגשם לעצמו בכל זאת מאחר וזה צורך העולם – צריך להתפלל על כך. ומסיק הרבי שכן הדבר בעניינינו שאף שבחצי כדור הדרומי לא זקוקים לגשם בקיץ שלהם, בכל זאת מבקשים גשם כי זה הזמן שרוב העולם באיכות (היינו ארץ ישראל ובבל ושאר ארצות) צריכים גשם.   ----[1] שוע"ר קיז ס"א.

[2] שוע"ר סימן קיד ס"א ומשנ"ב שם סק"א.

[3] ר"ן תחילת תענית א סע"א בדפי הרי"ף.

[4] משנ"ב קיד סקל"ב שלענין דברים שאין מחזירין אותו, אמירת שם ה' נחשבת כסיום העניין, ולכן לא יאמר למדני חוקיך ויחזור למוריד הגשם.

[5] סימן קיד ס"ו.

[6] סימן קיד ביאור הלכה ד"ה אין מחזירין אותו

[7] כשיטת הצל"ח ברכות כט ע"ב ד"ה שטעה.

[8] סימן קיז ס"ב.

[9] תורת מנחם התוועדויות תשמ"ב ח"ד עמוד 2119, הובא בשולחן מנחם או"ח ח"א עמוד רלג.

[10] עיין בשולחן מנחם שם שלפי בקשת הרבי לוקטו כמה מהדעות בזה בחוברת ליקוטי שיחות שיצא לפרשת וישב תשמג, וכן הובאו הדעות בספר פסקי תשובות סימן קיד ובספר אשי ישראל בדיני מוריד הגשם ואכמ"ל.

[11] תורת חיים לרבי חיים שבתי (מסאלוניקי חי בתקופת הבעל שם טוב), חלק ג סימן ג. הובא בכף החיים סימן קיד סקי"ז.  

[12] ויש להעיר שהרבי לא התייחס בכלל לטענה שהגשם מזיק אלא רק דן האם יזכירו גשם במקום שאין צריכים לזה באותו זמן או לא.

[13] תורת מנחם התוועדויות תשמ"ב ח"ד עמוד 2119, הובא בשולחן מנחם או"ח ח"א עמוד רלג.

[14] תענית כד ע"ב.