מספרים על שני אנשים, נניח ראובן ושמעון, שהגיעו אל אחד הצדיקים וביקשו ברכה לילדים. נתן הצדיק לשניהם הבטחה שיזכו לילדים. אחרי שנה, הברכה הצליחה בחמישים אחוז. לראובן נולד ילד, לשמעון לא. הגיע שמעון אל הצדיק בתלונה – למה אפליה? שנינו קיבלנו הבטחה, ומדוע הוא זכה ואני לא? שאל הצדיק את שמעון: מה עשית אחרי שהבטחתי לך ילד? השיב שמעון: חיכיתי. לא עשיתי משהו מיוחד! קרא הצדיק לראובן ושאל: מה אתה עשית אחרי ההבטחה? השיב ראובן: רצתי מיד לקנות עגלה לתינוק! אמר הצדיק: עכשיו הכול ברור. ראובן קנה עגלה מיד אחרי ההבטחה, כי האמין מיד שההבטחה תתקיים, ולא היה צריך לחכות עד הלידה בכדי להאמין. לכן ההבטחה התקיימה מיד; ואילו אתה, שמעון, לא האמנת אלא ישבת בצד וחיכית, לכן תצטרך לחכות עוד קצת... מסקנה: אם אתה מקבל הבטחה משמים, אל תתחיל להאמין רק אחרי שההבטחה מתגשמת, אלא כבר בהתחלה רוץ לקנות עגלה...