הרבי מליובאוויטש נהג להקשיב לחזרת הש"ץ, להסתכל בתוך הסידור, ולשים את היד על העיניים כחלק מהריכוז בסידור. יש גם תמונות המתעדות את המחזה. באחת התפילות, הרבי הסתכל על הסידור, אך לא שם את היד על העיניים. הדבר היה לפלא, שכן מדובר במנהג קבוע ויום־יומי. ניסו החסידים להבין מה קרה, וגילו את הדבר הבא: באותה תקופה הגיע למקום אדם שהיה מלא בכוויות, והפנים שלו היו שרופות. המראה היה כה נורא, שכאשר ילדים היו רואים אותו, היו פורצים בבכי ובורחים. גם מבוגרים התקשו להסתכל עליו. והנה, באותה תפילה, האיש עמד מול פניו של הרבי. הוא יכול היה לחשוב כי הרבי שם את היד על העיניים כדי שלא להביט בו. לכן ויתר הרבי על מנהגו הקבוע והוריד את ידו מהעיניים, רק כדי לתת ליהודי הרגשה טובה.