כידוע, בשנים עברו, יהודי תוניס הקפידו מאוד על שמירת מצוות. לא היה אצלם מושג של עישון סיגריה בשבת או אכילת בשר טרף וכדומה. ובכל זאת הייתה אשה אחת שחצתה את כל הקווים האדומים. היא התחתנה עם ערבי, חיללה שבת, אכלה נבלות וטרפות, וניתקה כל קשר עם היהדות. פתאום בעיצומו של חג הפסח הגברת מופיעה בבית הכנסת, מחפשת את הרב. "כן גבירתי מה שאלתך", שואל הרב באדיבות. "כבוד הרב", אומרת האשה, "מצאתי גרגר חיטה בתוך הבשר, שה' ישמור. מה עושים?". המתפללים היו בהלם מהשאלה וחשבו בליבם: אהה... יש לה שאלה על גרגיר חיטה בתוך בשר... מעניין שעל הבשר היא לא שואלת, והרי מדובר בבשר טרף, שה' ישמור... הם רצו לצעוק עליה ולזרוק אותה מבית הכנסת, אבל דווקא הרב היה סובלני. הוא האיר פנים והשיב לה: אם מוציאים את החיטה מהבשר ושורפים אותה, אז אין כאן בעיה של חמץ. האשה קיבלה את התשובה, אבל אז התעוררה למתפללים השאלה: כבוד הרב, איך זה יתכן? הרי היא אוכלת בשר טרף, ואיך ענית לה תשובה שכזו?! השיב הרב: האשה הזו ניתקה את כל החוטים שחיברו אותה אל הקב"ה, אל התורה והמצוות. היא התחתנה עם ערבי, אוכלת נבלות וטרפות, מחללת שבת ומה לא. כמעט הכול מנותק, חוץ מחוט אחד. יש חוט קטן שמחבר אותה ליהדות, וקוראים לו "חמץ בפסח". משום מה, על הדבר הזה היא שומרת מכל משמר. אם הייתי צועק עליה או צוחק על השאלה, הייתי קורע במו ידיי את החוט האחרון הזה. לכן, לא אמרתי לה שהבשר כשר, אלא התייחסתי רק לשאלת החמץ, ואמרתי שאם מוציאים את החיטה, אין בעיה של חמץ בפסח...