מספרים על שני חסידים זקנים, הרב מענדל (פוטרפס) והרב שמואל (רייטשיק), שעבדו קשה כדי לגייס כספים עבור ישיבה גדולה. באחד הימים, תכננו להיפגש עם כמה אנשי עסקים, ודנו ביניהם כמה לבקש ואיך לפנות, וצפו מראש לסכומים שאמורים להתקבל. אולם אותו יום הלך קשה. למרות שהתרוצצו יום שלם במשרדים רבים, התרומות היו דלות מהצפוי. בסוף היום היו שני הרבנים עייפים ומותשים. נשאר להם משרד אחרון, וכמעט החליטו לוותר עליו. בסוף אמרו לעצמם: הרי ההצלחה מה', ועלינו לעשות עוד השתדלות. הלכו למשרד וביקשו מהמזכירה להיפגש עם הבוס. היא אמרה שהבוס באמצע פגישה, ועליהם להמתין בחדר הקבלה. חשוב שתבינו את הסיטואציה: מדובר היה באנשים מאוד־מאוד מבוגרים, שהיו מאוד־מאוד עייפים, וההמתנה הייתה מאוד־מאוד ארוכה, ובפרט שהכורסאות היו מאוד־מאוד נוחות. אתם כבר מבינים מה קרה אחרי כמה דקות... העיניים נעצמו, והשניים שקעו בשינה עמוקה. הבוס סיים את הפגישה, והמזכירה הודיעה לו ששני רבנים מחכים בחדר הקבלה. הוא יצא לפגוש אותם, ולא האמין למראה עיניו... שני רבנים עם זקנים לבנים ישנים על הכורסאות... חזר הבוס למזכירה, השאיר צ'ק עבור הרבנים, ואמר שלא תפריע למנוחתם, אלא תמסור את הצ'ק כאשר יתעוררו. כשהרבנים התעוררו, הם ניגשו אל המזכירה ושאלו אם הבוס כבר פנוי. בתגובה, אמרה שהבוס כבר יצא ולא יוכל להיפגש איתם, אבל הוא השאיר צ'ק. פתחו הרבנים את הצ'ק, וגילו כי מדובר בתרומה גדולה במיוחד, מעל ומעבר למה שציפו. פנה האחד אל חברו ואמר: נו, לאיזה משרד אנחנו הולכים לישון עכשיו?...