מספרת הגמרא (חולין ז, א) כי התנא רבי פינחס בן יאיר הלך לפדיון שבויים עם חמורו. פתאום עמד בדרכו נהר, אך רבי פינחס בן יאיר גזר על הנהר שייקרע בפניו וכך היה. בהמשך התארח במקום מסוים, ובעלי המקום נתנו שעורים לחמור. קדימה, תאכל! אבל החמור לא אכל. חשבו שמא השעורים מלוכלכים, וניקו אותם. אך החמור התעקש כמו חמור. שאלו המארחים את רבי פינחס בן יאיר מדוע החמור לא אוכל. שאל אותם: האם השעורים כשרים? מסתבר שהשעורים לא היו מעושרים ולכן החמור לא היה מסוגל לאכול אותם. סיפור דומה מסופר על חמורו של רבי חנינא בן דוסא (אבות דרבי נתן ח).