מספרים על אדם טוב שהחליט להיות יותר טוב, להתחזק ולשמור תורה ומצוות. הוא רק התחיל להניח תפילין ולשמור שבת, והנה נחתו עליו כל הצרות והקשיים. מצד אחד צצו קשיים בעבודה ובמשפחה, ומצד שני נאלץ להתמודד מול ניסיונות ופיתויים קשים שמעולם לא נתקל בהם. האיש הרגיש רע מאוד. הוא ניסה להיות טוב, לעלות ולהתקדם. במקום זאת חווה ירידה, נפילה וסבל. הכאב היה גדול, והדיכאון הגיע מהר בעקבותיו. הלך האיש אל הרב ושפך את הלב. הדמעות התפרצו מאליהן וזלגו מעיניו ללא הפוגה. "כבוד הרב, מה עשיתי? רציתי לעלות ולהתעלות, ובמקום זה ירדתי ונפלתי. למה זה מגיע לי?", אמר בבכי. הרב הקשיב בדממה, והשיב לאיש בשלוש מילים: "ירידה לצורך עליה". הירידה אינה מטרה לעצמה, אלא היא בשביל העליה שבאה אחריה. כך הירידה הופכת להיות חלק מהעליה. האיש לא אהב את התשובה. הוא הרגיש שזו התחמקות, ואמר: רבנו, אלו מילים יפות. בתיאוריה הן נשמעות טוב, אבל במציאות הכול נראה אחרת. אני בירידה, לא בעליה. שקט השתרר בחדר. הרב שקע במחשבות. ואז הישיר מבט אל האיש ואמר לו: אתה רואה את השולחן שנמצא כאן? קפוץ עליו עכשיו! האיש נעמד, הלך צעד אחד אחורה והתכונן לקפוץ על השולחן. לפתע עצר אותו הרב ושאל: אם אתה רוצה לקפוץ קדימה, מדוע הלכת צעד אחד אחורה? ענה האיש: הלכתי צעד אחד אחורה, כדי שתהיה לי תנופה לקפוץ קדימה. אתה רואה, אמר לו הרב, לפעמים צריך ללכת צעד אחד אחורה, כדי לזנק כמה צעדים קדימה. לפעמים צריך דווקא לנסוע בירידה, כדי לקבל תנופה ולעלות. זכור תמיד את שלוש המילים שאמרתי לך: "ירידה לצורך עליה".