בני הזוג שהגיעו אל הרב, סיפרו כי הם מתקוטטים כל הזמן וכי ברצונם להתגרש. הרב ראה כי מדובר בשני אנשים נורמליים לחלוטין, ולא הצליח להבין מה המניע למריבות. עד שהבעל פתח את פיו: "הכול התחיל מתחת לחופה". "אוהו, נשמע מעניין, כבר בחתונה זה התחיל", חשב הרב. והבעל המשיך: "חודשים חיכיתי לרגע הזה. התרגשתי מאוד. נתתי לה את הטבעת ואמרתי "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", וכולם הקשיבו בדממה. והנה, לפתע נשמע צלצול טלפון. חשבתי כי מדובר בטלפון של אחד האורחים, והתברר שהטלפון שייך לכלה בכבודה ובעצמה. לא הצלחתי להבין למה הביאה את הטלפון אל החופה". "ואז קרה הדבר הנורא מכל. לא האמנתי למראה עיניי. הכלה ענתה לטלפון, בעיצומה של החופה. הייתי בהלם. נפגעתי נורא. הרגשתי שאני סוג ב'. איך היא עושה דבר כזה? מאז התחילו כל המריבות". עכשיו הגיע תורו של הרב להיות בהלם. הוא פנה לאשה: "איך קרה דבר נורא שכזה?". האשה הסבירה, כי הייתה זו שיחה מאוד חשובה, שהיא חיכתה לה כבר זמן רב, והשיחה נמשכה פחות מדקה, והיא בכלל לא מבינה למה בעלה נפגע ועושה כזה סיפור...
הנמשל
אנו מתעטפים בטלית ואומרים "אשר קדשנו במצוותיו להתעטף בציצית", מניחים תפילין ואומרים "אשר קדשנו במצוותיו להניח תפילין". בורא העולם הוא החתן, ובני ישראל הם הכלה. המצוות הם טבעת הקידושין, שבה הקב"ה אומר לנו "הרי את מקודשת" – "אשר קדשנו במצוותיו". אלא שפתאום הטלפון מצלצל. ומה שהכי מפליא – שאנחנו עוד עונים לטלפון, מתחת לחופה... (מאת הרב שמואל אליהו)