אדמו"ר הרש"ב סייר פעם בתערוכת ציורים של צייר מפורסם (הסיפור מופיע בספר התולדות לאדמו"ר הריי"ץ עמוד 100). הוא מתאר ציורים מדהימים שהיו שם, המתארים את המציאות בדרך מופלאה. באחד הציורים, רואים שדה זרועה בחיטים ושעורים, בתקופת האביב. השיבולים היו "בריאות וטובות", כמעט כמו בחלום פרעה. על אחת השיבולים עמדה ציפור קטנה. כל המבקרים ראו את הציור והתפעלו מאומנות הצייר. פעם ביקר שם איכר פשוט. הוא הסתכל על הציור ומיד פסק: משהו פה לא נכון! המבקרים התחילו לצחוק. מה כבר מבין איכר פשוט ביצירת אומנות כה מיוחדת? גם מנהלי התערוכה פרצו בצחוק. הצחוק שלהם נמחק מרגע ששמעו את הסברו של האיכר: בציור רואים את הציפור עומדת על קצה הגבעול. בציור, הגבעול עומד זקוף. אך במציאות, כאשר ציפור עומדת על גבעול, הגבעול אמור להתכופף בגלל משקל הציפור. כלומר: יש את התיאוריה, ויש את המציאות. כשהאומן מצייר, הוא נמצא בגלריה ורואה את הדברים בתיאוריה. שם הגבעול יכול להיות ישר גם כשהציפור עומדת עליו; אך האיכר מגיע עכשיו מאותה שדה שהאומן צייר, והוא ראה במו עיניו את הציפור על הגבעול. במציאות, לציפור יש משקל, והגבעול לא יכול להישאר זקוף אם הציפור עליו.