הגמרא (סוף מכות) מספרת על משלחת מכובדת של חכמים – רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא – שהלכו באזור העיר רומא, "רומי" בלשון הגמרא. והנה, הם שומעים את "קול המונה של רומי" ממרחק של קילומטרים רבים. אולי זה כמו ששומעים למרחק את הצעקות מאיצטדיון במהלך משחק ספורט; או כמו ששומעים למרחוק הופעה של זמר כלשהו, עם זיקוקים ואורות. התחילו החכמים לבכות. ואילו רבי עקיבא צוחק. שאלו אותו: למה אתה צוחק? השיב: ומדוע אתם בוכים? אמרו לו: איך יתכן שהרומאים יושבים לבטח, ואילו בית אלוקינו חרב? השיב להם: לכן אני צוחק. אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה!