הגמרא מספרת (ברכות נח, א) על האמורא רב ששת שהיה עיוור, וצדוקי אחד החליט "לעבוד עליו". מה עשה? פעם עברה פמליית המלך ברחוב מלווה במשמרי כבוד, ורב ששת חיכה עד שהמלך עצמו יעבור והוא יוכל לברך "ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם". אך כיון שרב ששת היה עיוור, ניסה הצדוקי לשקר ואמר שהמלך עובר כאשר חלף משמר הכבוד הראשון עם החצוצרות. רב ששת לא האמין. כך ניסה פעם אחר פעם, ולא הצליח. לפתע נהיה שקט. אמר רב ששת: עכשיו המלך עובר, וברך "ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם"! שאל הצדוקי: מאיפה ידעת מתי המלך עובר, הרי אינך רואה? השיב רב ששת: זה פסוק מפורש. כאשר אליהו ברח אל המערה, יצא לראות את פני ה'. הייתה רוח חזקה ורעש גדול, אך נאמר לו "לא ברעש ה'". לפתע נהייתה "קול דממה דקה", וזו הייתה ההתגלות האלוקית (מלכים א יט, יא). כתוב "מלכותא דארעא, כעין מלכותא דרקיעא". ממלכות ה' הבנתי כי גם ברגע שהמלך עובר, אין רעש אלא שקט.