"בין המכתבים שקיבלתי לאחרונה – התקבל מכתב מאשה אחת מפוחדת ומבוהלת. מה קרה? קיבלתי מכתב – כך מספרת האשה במכתבה – שבסיומו דורש כותב המכתב לעשות עשר העתקות ולשלחן לעשר אנשים, וממשיך, שבזכות זה תקבל שכר כו', ומכלל הן אתה שומע לאו, שאם לא תשלח עשר העתקות אלו – אוי ואבוי לה... ותוכן המכתב מלא שטויות... כותב המכתב לא חותם את שמו, והיא לא יודעת מהיכן השיג את כתובתה. בכל אופן, שואלת היא, כיון שקבלה "איום" כזה, האם כדאי לה לשלוח עשר העתקות אלו לצאת מידי ספק. עניתי לה, כמובן, שתקרע את המכתב ותסיח דעת ממנו לגמרי! "אחר כך התחלתי לחשוב לעצמי... מהי הכוונה בכך שמאורע כזה הגיע לידיעתי?! עד שתפסתי שהכוונה לנצל ענין זה לקדושה... ובנדון דידן – לפרסם דברים האמורים לעיל אודות הקיווי הציפיה והדרישה לביאת משיח צדקנו, על ידי זה שכל אחד ישלח מכתב לעשרה מישראל, ולהציע לו ולבקש ממנו לשלוח העתק כזה לעוד עשרה מישראל, והולך ומוסיף ואור" (תורת מנחם ה'תשמ"ו א, 537).