יש סיפור המסופר מדורי דורות על ידי ה'מלמדים', כאשר הילד לומד ב'תלמוד תורה' את פירוש רש"י על פרשת תצוה. זה דבר הסיפור: רש"י היה כידוע צדיק גדול, והקפיד לראות רק מה שמתאים לראות. פעם יצא לרחוב, ולפתע ראה נסיכה ("שרה") רוכבת על סוס, כשהיא לבושה באפודה ייחודית. המראה הפריע לרש"י. כאב לו במשך זמן מדוע עיניו ראו דבר כזה, שאינו צנוע. עד שהגיע בפירושו לפרשת תצוה. התורה מפרטת שם את בגדי הכוהנים, ומסבירה על ה"אפוד". קשה להבין מתוך מילים תיאור של דבר מוחשי ותלת מימדי. התקשה רש"י בהבנת מבנה האפוד על פי הפסוקים. לפתע נזכר באותה נסיכה שרכבה על הסוס עם האפודה הייחודית, והבין כי צורת האפוד דומה לצורת אותה אפודה. כך התיישבה דעתו וצערו נרגע, כי הבין שראיית הנסיכה נועדה לעזור לו בהבנת פירוש הפסוק. לכן, כאשר רש"י מפרש בפרשתנו את צורת האפוד (פרק כח, פסוק ד) הוא כותב את המילים הבאות: "ואפוד – לא שמעתי ולא מצאתי פירוש תבניתו. וליבי אומר לי... כמין סינר שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים". אם שאלתם את עצמכם מדוע רש"י מזכיר את השרות שרוכבות על הסוסים? הסיפור שהזכרנו מהווה את התשובה!