הצדיק רבי ישראל נוח מניעז'ין, היה בנו של הרבי הצמח צדק מליובאוויטש. הוא היה גאון גדול וכתב תשובות הלכתיות בהם פתר בעיות קשות בהלכה. לפרנסתו הוא עשה עסקים. יום אחד התגלע ויכוח בינו ובין השותף שלו, יהודי אחר תושב ליובאוויטש. כל צד טען בתוקף שהצדק אתו, וכי הצד השני חייב לו סכום כסף גדול. רבי ישראל נוח הציע לשותף ללכת לדין־תורה אצל אישיות המקובלת על שניהם, אך השותף סירב ואמר: אני מוכן להפסיד את הכסף, העיקר לא לקחת את בנו של הרבי לדין תורה. רבי ישראל נוח התעקש, וטען אף הוא: לא ארצה ליהנות מהכסף המגיע לי בדין – רק בגלל היותי בנו של הרבי שאותו אינך רוצה לקחת לדין תורה! לבסוף הציע השותף הצעה מעניינת: הבה ונלך לדין תורה, אבל אצלך! אתה הרי בעצמך דיין העוסק בדיני ממונות, אולי תהיה אתה הדיין בינינו. רבי ישראל נוח הסכים. רבי ישראל נוח נכנס לחדר, והסתגר עם ספריו למשך שבע שעות. כשיצא אמר: יצאת זכאי בדין, אני חייב לך. ומיד המשיך: דע לך! פתרתי בעבר סכסוכים ממוניים בזמן קצר בהרבה, רק שהפעם במשך חמש שעות הייתי עסוק בלהוציא את עצמי מהתמונה. ברגע שהצלחתי להסתכל על הדברים בעין חיצונית וללא מעורבות רגשית – ראיתי מיד לאן הדין נוטה ויכולתי לפסוק.