מספרים על הצדיק רבי שמעלקע מניקלשבורג שנהג ימים רבים לישון שינה קצרה, כשהוא נשען על שולחנו ומחזיק נר דולק בין אצבעותיו. כל זאת עשה, כדי שיתעורר בשעה שהנר ידעך ושלהבתו תגיע לקצה אצבעותיו. פעם ביקר אצלו הצדיק רבי אלימלך מליז'נסק, ולאחר שיחה ארוכה עלה בידו לשכנע את רבי שמעלקע, שיאות לשכב במטה כדרך הבריות, בלא להחזיק נר בשעת השינה החטופה. ואמנם, משנרדם הצדיק במיטתו, סגר רבי אלימלך את חלון החדר וכיסה את מארחו בשמיכה חמה. ישן הצדיק שינה ארוכה ונעימה עד אור הבוקר. כשהקיץ משנתו, חש שמוחו צלול מאוד ואמר לאורחו: מעתה הוברר לי, כי גם על־ידי שינה במיטה אפשר לעבוד את הבורא (מתוך הנאהבים והנעימים, שמחה רז). כמו שלימד אותנו המגיד ממעזריטש, ממשיך דרכו של הבעל שם טוב: "חור קטן בגוף, הוא חור גדול בנשמה".