מספרים על עיירה שבה היו שתי קהילות שונות. בני הקהילה הראשונה היו אנשים ספקניים עם אמונה חלשה בה', ואילו בני הקהילה השניה היו אנשים מאמינים. פעם נשאל אחד הצדיקים מה דעתו על שתי הקהילות. השיב להם: בקהילה הראשונה חושבים כל הזמן על אלוקים, ואילו בקהילה השנייה חושבים כל הזמן על עצמם... בני קהילת הספקנים נהנו מהתשובה. אבל אז הצדיק הסביר את כוונתו: התכוונתי לומר שבני הקהילה השניה לא חושבים אף פעם אם "יש אלוקים" או "אין אלוקים", כי מציאותו של אלוקים לא מוטלת אצלם בספק. הם חושבים על עצמם "האם אנחנו קיימים", עד כמה קיומנו משמעותי, והאם יש חשיבות לרצונות אישיים. ואילו בקהילת הספקנים, לא חושבים אף פעם על עצמם "האם אני קיים או לא", כי המציאות העצמית לא מוטלת אצלם בספק. "מה שאני רוצה", זה הדבר הכי חשוב בחיים. כיון שכך, חושבים רק על אלוקים האם "יש אלוקים" או "אין אלוקים".