מספרים כי באחת התקופות הקשות של הקומוניסטים, החזיק הרבי הריי"ץ ישיבות רבות ודאג לממן את צרכי התלמידים. מלבד זאת הוא דאג שיקנו ממתקים ופרסים ויאספו ילדים קטנים מהסביבה ויאמרו איתם ברכות. פעם נכנס המזכיר הרב יחזקאל פייגין לחדרו של הרבי הריי"ץ ואמר: רבי, מוסדות חב"ד בקושי מצליחים להתקיים, לתלמידי הישיבה אין כמעט לחם לאכול. מדוע אנו צריכים להשקיע כסף בקניית ממתקים ופרסים לילדים שאינם שומרי מצוות? עדיף שאת הכסף המועט הזה נשקיע בעוד פרוסת לחם לתלמידי הישיבה! שמע הרבי הריי"ץ את דבריו של יחזקאל ופרץ בבכי עז. אל הבכי הצטרף גם יחזקאל. אחרי כמה דקות אמר הרבי בדמעות: יחזקאל, יחזקאל, ממתי אתה מבין בנשמות?!... כלומר: נכון שאם נעשה חשבונות של כדאיות, לכאורה כדאי להשקיע במוסדות ובתלמידי הישיבה. אבל תפקידנו לדאוג לכל יהודי, ולכן יש לפעול במסירות נפש בלי לעשות חשבונות.