בשנת תשמ"א (1981) כתב א.ש., שליח מישראל במשלחת הרכש של משרד הביטחון בני יורק, מכתב לרבי עם בקשת ברכה ועידוד. המכתב הועבר באמצעות הרב מנחם ברוד, שלמד אז ב־770, והכיר את האיש מ'מבצע תפילין' במשלחת הרכש. תשובת הרבי הייתה, בין היתר, "הנהגה יומית על פי השולחן ערוך". האיש לא היה שומר מצוות, וקיבל את התשובה בתדהמה. הוא ביקש להשיב לרבי כי לפי דעתו, הדרישה "הנהגה יומית על פי השולחן ערוך" היא בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת". המזכיר, הרב בנימין קליין, העביר את הדברים אל הרבי. הרבי חייך חיוך רחב ואמר: "כשאני מורה ליהודי שעדיין לא שמר תורה ומצוות להתחיל ולהתנהג על פי השולחן ערוך, הרי חלק מהשולחן ערוך הוא הכלל 'תפסת מרובה לא תפסת', ושצריך ללכת צעד אחר צעד". הרבי הורה לו להתחיל בכשרות ובהנחת תפילין, וזה לשון המענה: "דיוק בכשרות האכילה ושתי', דיוק בהנחת תפילין (בדוקות) כל יום חול, וכמאמר רז"ל מצווה (בעצמה) גוררת מצוה, ומאמר השני מי שיש לו מנה רוצה מאתיים" (הופיע בגליון התקשרות קעז).