ישאל השואל: למה צריך להפוך את המים הקרים לדם חם? אפשר להתפשר בכך שהמים יהיו פושרים! כלומר, מילא להוציא את הקרירות מענייני קדושה, אבל למה כל כך חשוב להכניס חמימות והתלהבות, ואי אפשר להסתפק בקיום סטנדרטי ו"פושר" של תורה ומצוות? התשובה נמצאת בארנק הגנוב. מספרים על יהודי שהתארח בשבת בביתו של אחד מרבני חסידות קרלין. בערב שבת, הפקיד האורח את הארנק בידי המארח. התפלל האורח בבית הכנסת, וראה שהתפילה נעשית עם הרבה התלהבות, רעש ותנועות, כמנהגם של חסידי קרלין. פנה האורח אל הרב בתמיהה: הרי אפשר להתפלל בצורה "סולידית" ורגועה, ומדוע צריכים להתלהב יתר על המידה? שתק הרב ולא ענה. במוצאי שבת, ניגש האורח אל הרב וביקש בחזרה את הארנק. אולם הרב העמיד פנים כאילו מעולם לא קיבל לידיו ארנק כזה. התחיל האורח לצעוק בהתרגשות. "תחזיר לי את הארנק!", תבע בלהט ובווליום גבוה. אמר הרב: אתה צודק, הארנק אצלי ואחזיר לך אותו. אבל למה לצעוק ולהתלהב, במקום לבקש בצורה רגועה ושקטה? ענה היהודי: מה זאת אומרת, זה איכפת לי, זה נוגע לי מאוד! אמר לו הרב: איי, איי, איי, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. הרי זו בדיוק התשובה לשאלתך – כאשר התפילה נוגעת באמת, אז מתרגשים ומתלהבים.