פעם הוא ישב ב"התוועדות" מחתרתית עם תלמידי הישיבה. הוא דיבר דברי התעוררות ואמר לתלמידים לשפר את מעשיהם. בתגובה, החלו התלמידים לבכות. לפתע נכנס אחד התלמידים בבהלה ואמר ששוטרים רוסיים עומדים להגיע. בתוך רגע, כולם ברחו. חלק יצאו מהדלת, אחרים קפצו מהחלון, היו שהתחבאו בארונות בגדים ומתחת למיטות וכדומה. ה' עזר והם לא נתפסו. בהזדמנות הבאה שנפגשו, אמר להם ר' יחזקאל שיש לו שאלה: מדוע כאשר אמרתי לשפר את המעשים, כולם בכו ואף אחד לא ניסה לקבל החלטה טובה ולעשות מעשה; ואילו כשהשוטרים באו, אף אחד לא בכה אלא כולם עשו מעשה וברחו? והתשובה היא: כששמעתם דברי התעוררות, היה נוח לכם לבכות, כי לא רציתם לעשות משהו ולשנות את המצב; אבל כאשר השוטרים הגיעו, רציתם לצאת בשלום ולכן עשיתם ולא בכיתם.