הגמרא במסכת ברכות (כח, א) מספרת על רבן גמליאל, שהיה נשיא הסנהדרין, ודעתו הייתה שצריך להתמקד באיכות על חשבון הכמות, ולכן "כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא ייכנס לבית המדרש". הוא היה סלקטיבי בבחירת התלמידים, והעדיף מעט תלמידים איכותיים. אבל כאשר מינו במקומו את רבי אלעזר בן עזריה, פיטרו את המאבטח ופתחו את שערי בית המדרש לכל מי שרוצה לבוא וללמוד. באותו יום התווספו בבית המדרש כ־400 (או 700) ספסלים, מרוב תלמידים שהגיעו. מסכמת הגמרא ואומרת, שהדרך הנכונה היא דווקא הדרך שמשקיעה בכמות גדולה של תלמידים. וכמו שאמרו במשנה הראשונה של פרקי אבות: "והעמידו תלמידים הרבה".