הגמרא (מועד קטן ט, א) מספרת סיפור מעניין על רבי שמעון בר יוחאי, בעל ההילולא של ל"ג בעומר. רבי שמעון אמר לבנו שילך לקבל ברכה מרבי יונתן ורבי יהודה. רבי אלעזר הגיע אליהם, וציפה לקבל ברכות. במקום זאת, הם החלו 'לקלל' אותו: "יהי רצון שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא, תוציא ולא תכניס". התכרכמו פניו של רבי אלעזר. לכאלו קללות לא ציפה. חזר לאביו רבי שמעון ואמר "הם קיללו אותי". הסביר לו רבי שמעון: כל אלו ברכות. והחל לפרט: כשאמרו לך "תזרע ולא תקצור" – התכוונו לברך אותך שתוליד בנים, והם לא ימותו בחייך; כשאמרו לך "תכניס ולא תוציא" – התכוונו לברך אותך שתמצא כלות לבניך והם יכניסו אותן לביתם, והבנים לא ימותו, וכך הבנות לא ייצאו חזרה לבית הוריהם; כשאמרו לך "תוציא ולא תכניס" – התכוונו לברך שתמצא לבנותיך חתנים טובים, והם יקחו אותן לביתם, והבעלים הללו לא ימותו, וכך הבנות לא יחזרו אליך הביתה.