בשנת תשמ"ב, כמה שבועות לפני י"ט כסלו, ביקש הרבי שיוציאו לאור מהדורה מיוחדת של ספר התניא, לפי המהדורה הראשונה, עם השוואות, הערות ועוד. הכנת הספר דרשה המון עבודה, ואמורה הייתה לקחת לפחות כמה חודשים. והנה ביקש הרבי שהספר יהיה מוכן כבר לתאריך י"ט כסלו. החסידים עבדו סביב השעון, בלי יום ובלי לילה, ובשבת שלפני י"ט כסלו הספר כבר היה מוכן. בהתוועדות אותה שבת, אמר הרבי את הדברים הבאים: "סיום הדפסת המהדורה קמא של ספר התניא היה באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, למעלה מגדר אנושי לגמרי!... על פי טבע לא הייתה אפשרות כלל לסיים את הספר קודם י"ט כסלו". לאור זה עולה השאלה: אם הרבי ידע מראש שהדבר בלתי אפשרי, מדוע בכל זאת ביקש? מסביר הרבי: "כאשר ביקשתי להשתדל שהדפסת הספר תסתיים קודם י"ט כסלו, הנה גם אצלי הי' עניין זה באופן שלמעלה מהשכל, היינו, שמצד השכל הי' מופרך שיוכלו לעמוד בזה. אלא ענין זה הי' באופן של אמונה – אמונה בכוחם של "חסידים", שכאשר הם רוצים באמת למלא את הציווי כו', ומחליטים בתוקף ש"כן יקום" – הרי הובטחנו שיד החסידים על העליונה, ולכן האמנתי שיצליחו בענין זה". שימו לב למילים המדהימות, נדירות בסגנונם: הרבי אומר שגם הוא חשב בשכלו שהמשימה בלתי אפשרית. אלא שהאמין באמונה שלמעלה מהשכל, שהחסידים יצליחו לעשות גם את הבלתי אפשרי לאפשרי. ואכן, החסידים פעלו בדרך של מסירות נפש, והצליחו באותה משימה בלתי אפשרית.