בצעירותו של בעל התניא, הוא למד בחברותא עם "רבי אברהם המלאך" (בנו של המגיד ממעזריטש). אם קוראים לצדיק בשם "מלאך", מתכוונים ברצינות. מדובר באדם מופשט מהעולם, הדומה למלאך. רבי אברהם המלאך היה מגלה לבעל התניא את סודות התורה הגבוהים ביותר . פעם אחת, אחרי שסיימו ללמוד סודות נשגבים במיוחד, רואה רבי אברהם המלאך שבעל התניא אוכל בייגל עם חמאה טעימה. התפלא רבי אברהם המלאך ושאל: הרי הרגע עסקנו בסודות הכי רוחניים. איך ירדת מיד לאכילה גשמית של בייגל עם חמאה טעימה? ענה בעל התניא, שכאשר הם למדו את סודות התורה, הוא היה בהתעלות רוחנית כל כך חזקה, עד שהרגיש כי מרוב געגועים אל הקב"ה, עוד מעט הנשמה שלו תעזוב את הגוף והוא ימות, מצב הנקרא "כלות הנפש". לכן היה מוכרח לאכול משהו גשמי, שיחזיר אותו חזרה לעולם הגשמי.