מספרים על אחד מתלמידי המגיד ממעזריטש, שבנו יצא לתרבות רעה. התייעצו חבריו של האבא והחליטו כי הדרך היחידה להחזיר את הנער למוטב היא באמצעות צעד דרסטי ומזעזע של איום בחרם אם ימשיך בדרכו. מחד, התכוונו לאיים ולהפחיד אותו, אך מאידך, לחרם יש השלכות בעולם הזה ובעולם הבא, ואין זה פשוט כל כך לעשות חרם על אדם. מה עושים? החליטו התלמידים לשאול את רבם, המגיד, על צעד זה. המגיד התלבט ולבסוף פנה לשאול את רבי שניאור זלמן, צעיר התלמידים, שלימים נודע כאדמו"ר הזקן. למשמע הסיפור הציע רבי שניאור זלמן את הרעיון הבא: המילה 'חרם' כתובה בחי"ת ומשמעותה דבר בלתי רצוי. אבל כשאומרים אותה בעל־פה זה נשמע דומה ל'כרם' בכ"ף, כרם שבו גדלים ענבי יין. ובכן, החסידים יגשו אל הנער בפנים חמורות סבר ויאיימו עליו שאם לא ישנה את דרכיו יטילו עליו 'חרם', אך בסתר ליבם יתכוונו ל'כרם' של ענבים. כך, האיום יגרום לו לחשוב מחדש על דרכו בחיים ולשוב הביתה, אך לא יהיו לכך תוצאות לוואי שליליות. ואכן, הפעולה הועילה והבחור חזר למוטב. בעקבות זאת, המגיד ממעזריטש היה מוטרד מכך שלא יכל למצוא את הפתרון בעצמו, וחשב: אולי עליי למסור את ההנהגה לתלמידי רבי שניאור זלמן. שמע על כך רבי שניאור זלמן ואמר: בפתרון שנתתי הייתה סטיה מן האמת. כיון שאתה רבי, אין לך שייכות לדבר שרחוק מן האמת כמלוא הנימה. לכן לא יכולת להעלות בדעתך פתרון כזה.