זה סיפור על מיליונר משיקגו. היו לו שורשים יהודיים עמוקים, "סבא שלו היה רב" ואפילו חסיד גדול של בעל התניא. אבל התפוח נפל רחוק מן העץ... הנכד לא המשיך באותה הדרך. יום אחד הגיע אליו הרב שמואל לויטין, על מנת לגייס כספים לישיבת חב"ד המרכזית. כאשר באים לגייס כספים, המטרה כפולה – הן לזרוע רוחניות ולהשפיע על התורם בענייני קדושה, והן לקצור גשמיות ולקבל ממנו תרומה. ניסה ר' שמואל לעורר את האיש ואמר: לכל יהודי יש אות בספר התורה. גם לך יש אות, גם אתה חלק מעם ישראל. יתכן שהאות שלך דהתה, ואולי קצת נמחקה, אבל היא עדיין קיימת. צריך רק לתקן אותה, ואז האות נראית כמו שצריך. כשר' שמואל חזר מהשליחות, סיפר לרבי יוסף יצחק (הרבי הריי"ץ) את דבריו שלכל יהודי יש אות. אולם הרבי לא היה מרוצה. משהו הפריע לו. מה יכול להיות בעייתי במילים הללו? הסביר הרבי: יהודי אינו כמו אות שנכתבת על דף ויכולה להימחק, אלא כמו אות שחרוטה וחקוקה בתוך האבן. כמו האותיות החקוקות בלוחות הברית. אותיות חקוקות אינן יכולות להימחק, אלא מקסימום לקבל אבק. צריך רק להסיר את האבק ואז מגלים את יופי האות.