הבעל שם טוב הגיע לעיר אחת לפני ראש השנה, ובירר אצל אנשי המקום מי החזן בימים הנוראים. השיבו לו כי הרב הוא החזן. שאל הבעל שם טוב: ומה מאפיין את החזנות שלו? אמרו האנשים: את כל הוידויים, כמו 'על חטא' וכדומה, אומר החזן שלנו במנגינות שמחות ועליזות. קרא הבעל שם טוב לרב ושאל לפשר הדבר. איך אפשר לשמוח כאשר מדברים על חטאים? השיב הרב: אם אדם מנקה את השירותים בארמונו של המלך, גם אם מדובר בלכלוך עם ריח נורא, הוא שמח מאוד על הזכות לנקות את ארמון המלך. ובעת הניקיון, הוא מזמר לעצמו שירים עליזים, על הזכות שנפלה בחלקו. לכן אני שר ושמח בעת הוידויים. הגיב הבעל שם טוב: אם זו הכוונה שלך, יהי חלקי עמך...