הסיפור הזה קרה לפני אלפיים שנה (ברכות ס, ב). רבי עקיבא הגיע בערב אחד ליישוב, וביקש מבני המקום מקום לינה. טבעי ומתבקש שכולם יריבו על המצוה. אולם כל אחד התחמק והשיב בשלילה. רבי עקיבא לא נכנס לדיכאון. הוא אמר "כל מה שה' עושה, לטובה עושה", והלך לישון במעבה היער. לפתע הגיע אריה וטרף את החמור. חשוב שתבינו, חמור של פעם הוא כמו מכונית היום. אי אפשר להסתדר בלעדיו בדרכים. אבל רבי עקיבא לא נבהל, ואמר "כל מה שה' עושה, לטובה עושה". וכאילו לא די, הגיע חתול וטרף את התרנגול. תרנגול של פעם הוא כמו שעון מעורר. וגם על זה אמר רבי עקיבא "כל מה שה' עושה, לטובה עושה". לקינוח, הגיעה הרוח וכיבתה את הנר. היה זה מקור האור היחיד של רבי עקיבא, ובזכות הנר יכול היה ללמוד תורה. הוא נשאר בעלטה גמורה, באמצע היער, במקום שבו יש אריות רעבים שטורפים חמורים, ואולי טורפים גם בני אדם... גם על זה אמר רבי עקיבא "כל מה שה' עושה, לטובה עושה". בבוקר גילה, כי בלילה התנפלו שודדים על אותו יישוב. הבין רבי עקיבא, שבזכות הדברים הרעים שאירעו לו – ניצל מידי השודדים. אם היה מתאכסן בעיר, היה נפגע על ידי השודדים; אם החמור היה נוער, התרנגול היה קורא והנר היה דולק, היו השודדים מזהים אותו ביער ופוגעים בו.