מספרים (ע"פ תורת מנחם נ, עמ' 77) על יהודי בשם דוד, שהיה עני מרוד. כשחג הסוכות היה מגיע, דוד לא הרשה לעצמו לקנות אתרוג, אלא נאלץ לברך על האתרוג של הרב, יחד עם כל העניים. שנה אחת, עיניו של דוד יצאו מקנאה כאשר ראה את האתרוגים המוצעים בשוק. הוא החליט לחסוך כל השנה כסף, כדי שבפעם הבאה יוכל לקנות אתרוג יפה ומהודר. את הסוד לא גילה לאשתו, כי ידע שהיא תפרוץ בבכי ותאמר לו: "דוד, אין לנו כסף". מידי שבוע היה מפריש פרוטה לקופת החסכון הנסתרת. אושר רב גרמה לו הידיעה שעוד מעט חג הסוכות יגיע, ופעם ראשונה בחייו יקנה אתרוג מהודר משל עצמו. יום כיפור עבר. דוד ניגש לקופת החסכון, לקח את הכסף והלך לקנות אתרוג מהודר. המוכר, שהכיר את הדלפון שעומד בפניו, חשב שהוא צוחק. אך דוד פתח את השקית והציג את המטבעות שברשותו. באותו יום, זכה לקנות אתרוג מהודר ויקר ביותר. ליבו של דוד גאה מאושר. הוא חזר הביתה בריקוד שמח. פתח את הדלת והחל לשיר בשמחה. האשה לא הבינה על מה ולמה השמחה. שיתף אותה דוד בשמחת ליבו, הציג בפניה את האתרוג ואמר: יקירתי, מעולם לא זכינו בזכות גדולה שכזו. קניתי אתרוג מהודר, אחד היפים ביותר בשוק. האשה לא האמינה. מאיפה השגת כסף, שאלה בהלם. ודוד סיפר כיצד חסך כל השנה פרוטה לפרוטה בקופת החסכון, עד לרגע הנכסף. הכאב המצטבר על העניות הקשה, התפרץ באותם רגעים מעיניה של האשה. לא הייתה מסוגלת להבין איך בעלה עשה דבר שכזה, בשעה שלילדים אין פת לחם. ואז קרה דבר נורא: האשה לקחה את האתרוג, נשכה את ה'פיטם' ופסלה אותו. שנה שלמה של ציפיה דרוכה התנפצה במחי נשיכה אחת. איך יגיב דוד? אולי יתנפל בצעקות, ושמא יתפרץ באלימות או יברח מהבית. אולם דוד הצדיק את הדין ואמר בשלווה: "ריבונו של עולם, כנראה שדוד אינו ראוי לאתרוג משלו. הוא איש פשוט, ועליו להסתפק בברכה על האתרוג של הרב, כמו כל העניים". אמר הבעל שם טוב: מזמן עקידת יצחק לא עמד אדם בניסיון גדול כמו רבי דוד.