מספרים על הגאון רבי מאיר שפירא, שנהג להתדפק על דלתי נדיבים לטובת ישיבת "חכמי לובלין" המפורסמת. באחד ממסעותיו הגיע למיליונר שהיה תורם סכום הגון בכל פעם. בביקור זה, התנצל המיליונר כי מצבו הכלכלי לא טוב והשנה לא יוכל לתרום. ר' מאיר העיף מבט סביבו והפטיר: אם כן, אני צריך להתגרש ממך. ומיהר לצאת מהבית. רדף אחריו המיליונר וביקש הסבר מה הקשר בין גירושין לצדקה. הסביר ר' מאיר: יש דיון במשנה (סוף גיטין) מתי מותר לאדם לגרש את אשתו, ולפי בית הלל הוא יכול לגרש אותה אפילו אם הקדיחה תבשילו, כלומר ששרפה את האוכל. נשאלת השאלה: וכי אוכל שנשרף מהווה עילה מספקת לגרש אשה?! אלא, הסביר ר' מאיר, מדובר על מקרה שבו חלק מהאוכל נשרף. אשה צדקת, לוקחת לעצמה את החלק התחתון השרוף ונותנת לבעלה את החלק הטוב. אשה רגילה, חוצה את התבשיל שוה בשוה, וכל אחד יקבל קצת טוב וקצת שרוף. אבל אשה רעה היא כזו ש"מקדיחה את תבשילו", דווקא את התבשיל שלו, לא "תבשילה" או "תבשילם". לעצמה היא לוקחת את החלק הטוב, ולבעלה משאירה את השרוף. אשה כזו מותר לגרש. אותו דבר בנוגע לצדקה. לפעמים קורה שהתבשיל נשרף, כלומר שהעסקים לא הצליחו במהלך השנה. מתחלקים המיליונרים לשלושה: מיליונר צדיק, מקצץ בצרכים האישיים שלו, מוכר את היאכטה ואת המטוס הפרטי, מבטל חופשות – העיקר שלא לקצץ בתרומה השנתית. מיליונר רגיל, עושה חצי־חצי – מקצץ קצת בצרכיו האישיים וקצת בתרומות, וכך שני הצדדים סובלים מהמצב הכלכלי במידה שווה. אבל יש מיליונר שאומר לעצמו: וכי אני אמור לקצץ בהנאות ובבילויים שלי?! וכי אני אמור להפסיד את שיט התענוגות המתוכנן?! לא, בדברים שלי אסור לגעת, חס וחלילה. חייך קודמים לחיי חברך. שהישיבה תספוג את החלק השרוף, ונבטל את התרומה השנתית. למיליונר כזה מותר לתת גט.