כאשר בעל התניא חיפש מורה לבנו, קרא לאחד החסידים ואמר: "עליך מוטלת מצוה לפרנס את משפחתך, ועליי מוטלת מצוות "ושננתם לבניך" (שאף היא מופיעה בפרשת השבוע) – הבה נתחלף, אתה תלמד את בני תורה, ואני אדאג לפרנסתך". שאל החסיד: איך עליי ללמד את הילד? ענה הרבי: מתחילים בלימוד אותיות א' ב'. האות הראשונה שמלמדים ילד יהודי היא האות א'. מהי א'? – א' מורכבת משלושה קוים, קו למעלה, קו למטה וקו אלכסוני באמצע. הקו שלמעלה זה הקב"ה, הקו שלמטה זה היהודי, וביניהם מחבר קו של יראת שמים. זו הא' של "אנוכי ה' אלוקיך" וזו היא הא' של היהדות – לחבר בין הקב"ה שלמעלה לבין האדם שנמצא למטה. כלומר, שהאמונה בה' תחלחל גם לרבדים הכי פשוטים ונמוכים של החיים. לכן מלמדים ילד קטן ניקוד ומתחילים ב"קמץ אל"ף אָ", דהיינו הא' של "אָנוכי ה' אלוקיך".