היה זה מפגש בין שני עולמות. מהצד האחד עמד רב עם זקן ארוך ובגדים שחורים, ומהצד השני עמד יהודי אפיקורס, אדם שכפר ביסודות האמונה. זה לא בדיוק מפגש, אולי יותר נכון לומר – התנגשות חזיתית. לכאורה יש כאן שני עולמות שונים.
הסיפור התרחש לפני למעלה ממאה שנה. הרב הוא הרב אברהם לנדא זכרונו לברכה, שהיה רב בעיירה מפורסמת בעבר (העיירה ז'עמבין). את שמו של האפיקורס אנו לא יודעים, אבל באותה תקופה היו רבים כאלו – זו הייתה התקופה הקשה שבה תנועת ההשכלה עשתה שמות בעם ישראל, וגרמה לרבים לעזוב את התורה והמצוות.
ולא תאמינו איפה היה המפגש – לא פחות ולא יותר בחצרו של הצדיק רבי שמואל, שנודע בכינויו "הרבי מהר"ש" (הרביעי בשושלת חב"ד). הרב לנדא הגיע למקום כדי להתקבל בחדרו של הצדיק לפגישה אישית, שנקראת 'יחידות', ולמרבה ההפתעה הוא פוגש שם את האפיקורס הידוע, שאף הוא יושב ומחכה לפגישה עם הצדיק.
שואל הרב לנדא: מילא אני חסיד, ובאופן טבעי מצפה להיפגש עם הצדיק; אבל אתה הרי אפיקורס, מה אתה עושה פה?
השיב האיש: תראה, יש לי שאלה גדולה, ורציתי לשמוע מה הצדיק אומר בנידון. השאלה שלי היא על מה שכתוב בפרשת ואתחנן. התורה אומרת שם "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו" (דברים ד, לה), או כמו שכתוב פעם נוספת "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (דברים ד, לט).
כלומר, התורה קובעת באופן חד־משמעי ש"אין עוד מלבדו". החסידות מסבירה כי לא רק שאין עוד אלוקים, אלא שאין עוד שום מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא.
ואני שואל, אומר אותו יהודי, איך אפשר לומר דבר כזה? הרי בכל בוקר שאני פותח את העיניים, אני רואה עולם ומלואו. אני רואה חיים שלמים, אנשים הולכים, עובדים, בונים, יוצרים, מפתחים, מתקדמים ועושים אינספור דברים. יש כאן חיים שלמים, ואיך כתוב "אין עוד מלבדו"? איך אפשר למחוק את כל החיים הללו ולומר שאין שום דבר חוץ מה'?
במידה כלשהי אנשים רבים שואלים שאלה דומה: הרי יש לנו חיים שלמים, יש עבודה, יש משפחה, יש יצרים, יש בילויים, והעולם מציע אינספור אפשרויות ליהנות מהחיים – ואם כן איך אפשר להגביל את כל החיים הללו על ידי התורה והמצוות?
השאלה הזו מרתיעה חלק מהאנשים, וגורמת להם להתרחק מהתורה. הם סבורים שהתורה והחיים הטובים לא יכולים להסתדר ביחד, אלא התורה באה על חשבון החיים הטובים.
אדם רוצה ליהנות מהשבת ולבלות, ואסור לו לנסוע ברכב ולעשות קניות; הוא רוצה לאכול איפה שמתחשק לו, והתורה לא מאפשרת לאכול בכל מקום; הוא רוצה לבטא את עצמו בצורה חופשית, והתורה לא תמיד מאפשרת; הוא רוצה ליהנות מהקידמה הטכנולוגית, ונראה לו שהתורה דורשת ממנו להיות פרימיטיבי ומיושן.
שמע הרב לנדא את שאלת האיש, ואמר: שמע, יש לי בדיוק את אותה שאלה, אבל בצורה הפוכה (כמו שאומרים היום: אותה גברת, בשינוי אדרת...).
מכיון שכתוב בתורה "אין עוד מלבדו", שאין עוד שום דבר חוץ מהקדוש ברוך הוא; ומכיון שמה שכתוב בתורה הוא אמת מוחלטת במאה אחוז, ואם כן אין עוד שום דבר חוץ מה'. כיון שכך, עולה השאלה: איך העיניים שלי רואות עולם ומלואו, חיים שלמים? לכאורה החיים היו אמורים להיפסק ולהימחק!
כלומר: אצל האפיקורס, מראה העיניים היה ודאי, והשאלה הייתה על מה שכתוב בתורה; ואילו אצל הרב, לא הייתה שאלה על מה שכתוב בתורה, כי ברור שזה אמת, אלא השאלה רק על מה שהעיניים רואות.