היה יהודי בירושלים שקראו לו ר' נחום מרגליות ע"ה. הוא היה יהודי שהקרין שמחה לכל עבר. והנה, ר' נחום עבר אסונות קשים במשפחתו, ושכל שתי בנות לא עלינו. בדרך כלל אנשים נשברים מדברים שכאלו, ועלולים להיכנס לדיכאון עמוק. אך לא רק שר' נחום לא נשבר, הוא המשיך להיות שופע שמחת חיים. שאלו אותו: ר' נחום, איך אתה מצליח לשמוח אחרי אסונות שכאלו? והיה משיב לאנשים: כאשר אתה הולך ברחוב, ומישהו נותן לך מכה כואבת על הגב. אתה מסתובב אחורה ומסתכל מי זה. אם זה סתם אדם, באופן טבעי תכעס עליו ותגער בו מדוע היכה אותך. אך אם תגלה שמדובר באוהב, תתן חיוך ותשמח. כי אומנם המכה כואבת, אבל כשמדובר באוהב, לא תתייחס לכך כמכה, אלא כטפיחה על השכם (מה שמכונה "צ'פחה"). באמת קיבלתי מכות כואבות, המשיך ר' נחום. אבל בכל פעם אני מסתכל אחורה, ורואה שהקב"ה, שאוהב אותי, הוא זה שנתן לי את המכות. אני מבין שאלו לא מכות, אלא טפיחות על השכם. כך יש לי כוח להתגבר על הקושי ולהמשיך בשמחת החיים שלי (מפי בנו ר' אליעזר מרגליות שיחי').